מפגן התפילה בהפרדה מגדרית
"התפילה" של מי שארגנו וניהלו את התפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף ביום כיפור, לא היתה מעשה דתי, וסתם לא הייתה תפילה. זו הייתה הפגנה, התרסה. זה היה עוד אקט כוחני של ימין משיחי קיצוני. עוד ניסיון כיבוש, בשיטת שעל ועוד שעל, של מרחב פיזי ונפשי ליברלי.
"התפילה" של מי שארגנו וניהלו את התפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף ביום כיפור, לא היתה מעשה דתי, וסתם לא הייתה תפילה. זו הייתה הפגנה, התרסה. זה היה עוד אקט כוחני של ימין משיחי קיצוני. עוד ניסיון כיבוש, בשיטת שעל ועוד שעל, של מרחב פיזי ונפשי ליברלי.
המילה "תפילה" היא לא מקווה טהרה אבסולוטי להכשרת כל שרץ, ומשהיא הופכת לכלי ציני שבמסגרתו אתה יכול להפר חוק ולהשליט את רצונותיך בכוח, אל תתבכיין ואל תתקרבן כשמי שאתה בא לאיים עליו, נלחם על נפשו ועל ערכיו.
קשה ולא נעים לראות מתפללים מתפזרים בעל כורחם. אבל להצטרף למקהלת הגינויים המתחסדת נגד מי שלא אפשרו תפילה בהפרדה, זה עיוורון לקונטקסט. מאבק נגד הרחבת ההפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי הוא לא הערת שוליים. הוא גם לא מאבק בדת. זה חלק ממאבק אידיאולוגי והיסטורי מתמשך נגד דיכוי נשים. גם מאבק על כיבוד החלטותיה של הרשות השופטת, הוא מאבק מר על ערכי יסוד דמוקרטיים.
מי שלא אפשרו את מפגן ההפרדה ואת ביזיון בית המשפט, לא בזו לרגע אחד לקודשו של היום. הם לא אכלו בפרהסיה, הם לא נסעו ביום כיפור. לציבור הזה באמת אין שום עניין להפגין, להרים קול, להתרגז או להיאבק דווקא ביום כיפור. חילונים רבים צמים. לאחרים זה היום היחיד בשנה שהם הולכים לבית הכנסת. רבים סתם מטיילים ברגל עם משפחה וחברים, רוכבים על אופניים, מבקרים זה אצל זה בלי להודיע מראש.
לא מפתיע שמי שהחריב את היום הייחודי, היה הארגון המיסיונרי "ראש יהודי", עוד ארגון המאמין בעליונות יהודית. מייסדו ומארגן ה"תפילה", ישראל זעירא, כבר הצהיר שארגונו עוסק בהדתה, ושהוא גאה בכך. באתר הארגון, בשפה מזויפת שנועדה להיות מלכודת דבש לתל אביבים טיפשים וריקנים בעיניהם, הם מכנים עצמם "מרכז למודעות עצמית בלב תל אביב, המעניק תוכן, השראה וחוויה". בפועל מדובר בחלק ממפעל של הקמת גרעינים תורניים ימניים, בלב העיר. ניסיון מחושב להשליט סדר יום הומופובי, גזעני ומדיר נשים.
זעירא, בשבתו כמייסדה ומנכ"לה של חברת נדל"ן, אחראי גם לפרסומת שהציגה מזרחים באופן נלעג ומבזה, והבטיחה לרוכשים מגורים בסביבה יהודית אשכנזית. לא מפתיע שבתוך האווירה הקנאית, המשיחיסטית והגזענית שבה מתנהלים חיי הישראלים, משתלבת החבורה הזאת היטב ברוח התקופה.
הם הופתעו מהתגובה, וגילו שמשהו השתנה בתל אביבים שהם כה בזים להם ולערכיהם. משהו נשבר. המשטרה וגם העירייה דממו נוכח ביזיון החלטת בית המשפט, והשאירו ואקום.
