נאום של הלא כלום

בליל שבת 13 באוקטובר, זיכה בנימין נתניהו את הציבור בנאום קצר וריק מתוכן. הוא אמר ש"אנו הולמים באויב, שזו רק ההתחלה, ושנביא ניצחון". היו אלה דברים ללא חזון וללא השראה. נאום של לא כלום, המבייש את הנואם ואת קהל השומעים. העיקר במה שלא נאמר בו.

בליל שבת 13 באוקטובר, זיכה בנימין נתניהו את הציבור בנאום קצר וריק מתוכן. הוא אמר ש"אנו הולמים באויב, שזו רק ההתחלה, ושנביא ניצחון". היו אלה דברים ללא חזון וללא השראה. נאום של לא כלום, המבייש את הנואם ואת קהל השומעים. העיקר במה שלא נאמר בו.

נתניהו לא אמר שהוא האחראי העיקרי לאסון הנורא, משום שהדבר אירע במשמרת שלו. הוא גם לא אמר שהוא האחראי לקונספציה שהביאה לאסון. הוא לא סיפר שהוא אחראי לקטסטרופה של עסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו יותר מ-1,000 פלסטינים תמורת חייל ישראלי אחד, וכי אלה ששוחררו הפכו בין השאר לחוט השדרה של חמאס ותכננו את מתקפת הפתע האחרונה.

היו כאלה שהתריעו, כבר בממשלת אהוד אולמרט, שחמאס מהווה סכנה אסטרטגית לישראל, שיש להפיל את שלטונו ובכל מקרה בשום פנים לא לאפשר לו לצבור כוח של מדינה. אבל נתניהו חשב שהוא חכם וששלטון חמאס טוב לישראל.

והיה משהו נוסף, מסוכן, בדברים שהשתמעו מ"נאום" נתניהו: טענתו שהישראלים ינצחו. אולי שהישראלים מקווים שכך יקרה, ושהמחיר הנורא שכבר שילמו לא יהיה נורא עוד יותר. אבל מתגנב החשש שכאשר הוא אמר דברים אלה, כוונתו הייתה שהוא לא אחראי לכישלון, אבל כשיבוא הניצחון, הוא ייזקף לזכותו, כפי שניצח בעבר, ועל כן ימשיך לכהן בראשות הממשלה על אפם וחמתם של כל המתנגדים לו.

אם אכן זו משמעות הדברים, יש להשיב לכך בקול צלול וברור ולומר: לא. על נתניהו להתפטר בהקדם האפשרי. הוא אינו האדם המתאים והכשיר לנהל את המלחמה הזו, כשחלק נכבד ממעייניו מוקדש למחשבה על מי לגלגל את האחריות לאסון ואיך ימשיך לכהן בתפקיד.

אין לישראלים את כל הזמן שבעולם. גלי ההתנגדות נגד ישראל בארה"ב ובאירופה גואים. האנגלית של נתניהו משובחת וקולחת, אבל הוא אינו האישיות האהודה במערב. הוא גם לא הקים משרד הסברה ראוי לשמו (השבוע התפטרה שרת ההסברה והיו לה סיבות טובות לעשות זאת). הוא גם אינו האיש המתאים לאחד את הציבור, לאחר שעשה ככול יכולתו לפלג – תחום שדווקא בו הוכיח יכולת מפליאה.

נתניהו חייב לעזוב עכשיו ולהפקיד את ניהול המלחמה ואת ניהול העורף בידי מי שעליו לא רובץ הכישלון הנורא. אולי גדי איזנקוט, שהבין את הסכנה הנוראה שבשלטון החמאס בעזה.