החוצפה של נתניהו על הרוגים במלחמה:  שייהרגו, זו אשמתו של אוסלו

אחרי שחברי הכנסת בוועידת חוץ וביטחון חשבו שהם יכולים להביא את בנימין נתניהו לשימוע ויביכו אותו בשאלות קשות על רצועת עזה יצאו מפסידים מול החוצפה היוצאת דופן של בנימין נתניהו.

אחרי שחברי הכנסת בוועידת חוץ וביטחון חשבו שהם יכולים להביא את בנימין נתניהו לשימוע ויביכו אותו בשאלות קשות על רצועת עזה יצאו מפסידים מול החוצפה היוצאת דופן של בנימין נתניהו. הם דיברו שלוש – ארבע שעות על המלחמה שמתנהלת ברצועת עזה ולא הצליחו לחלץ ממנו התנצלות או הבטחה לשום דבר, לא התנצלות על הריגת 1200 חיילים ישראלים ולא הבטחה לשחרר את החטופים ולא הבטחה לסיים את המלחמה. להפך הוא בחוצפה השיטתית שלו הפך את הישיבה לקמפיין בחירות. דבר שגם פרשנים ישראלים ציינו אליו.

חברי הכנסת הישראלית חשבו שיכולים להביך את נתניהו בשאלה על המספר הגבוה של הרוגים. אך הוא הוציא תשובה שוברת שיניים מאמתחתו והאשים את הבכירים הקודמים בישראל שחתמו על הסכמי אוסלו והביאו את הפלסטינים לשטחים. הוא השיב שה"חטא הקדמון הוא אוסלו. אחרי אוסלו היה מספר הרוגים זהה. הבעיה היא לא בהסכם אלא שהביאו את הגורם הכי אנטי-ציוני ואנטי-יהודי ללב הארץ".

טועים אלה שחושבים שיכולים להביך איש כמו נתניהו על מספר הרוגים וזאת דווקא בתקופת המלחמה. מבחינת נתניהו הריגת חיילים היא טבעי להחריד. זאת מלחמה לא מסיבה. אותה המשנה שאמר על יובל קסטלמן כשנרצח בירי של חייל חרדי בלב עיר הקודש. אם הוא חושב על הריגת ישראלי בתוך ישראל על ידי ישראלי אחר כ"דבר טבעי", מה מצפים ממנו על הריגת חיילים בחזית מלחמה? התשובה של נתניהו היתה טומנת בחובה משמעות גדולה יותר, שמלמדת על החוצפה שלו. הוא רמז כי תשמחו שלא נהרגו חיילים יותר מהתקופה שאחרי אוסלו. ואולי המשך המלחמה יוביל לאותה נקודה. כי אין יום שלא מביאים גופה של חייל ישראלי מהחזית עם הפלסטינים.

על השאלה על כיבוש רצועת עזה השיב נתניהו כי יש מחיר כבד לזה. נתניהו הסביר כי המטרה שלו היא פירוז הרצועה (תקראו הריסת הרצועה) על ידי ישראל ולאחר מכן שיקומה – בהובלת העולם הערבי ומדינות המפרץ הפרסי. בכך הוא רמז שיפעל עוד להשיג נירמול ביחסים עם עוד מדינות שישקיעו ברצועת עזה, אך צריך לשאול אותו מאיפה הוא בטוח, שיישאר בשלטון ויעשה את הדבר הזה.

את המישור המתאים ביותר להגזים על היכולות הפוליטיות שלו מצא נתניהו בשאלה על כך שלמה הוא מתפייס ונכנע מול הלחצים האמריקנים על נושא סיוע הומניטרי ברצועת עזה. ראשית הם חשובים שהסיוע שהועבר לעזה זה משהו גדול. בעוד בהשוואה להריסות והריגות ברצועת עזה זה לא נחשב טיפת מים בים אפילו. אך חשוב שנתניהו קיבל שאלה שאי אפשר בשבילו לסבול אותה. האם מצאו אומץ להאשים אותו בפייסנות וכניעות מול ארה"ב. אז התחיל לדבר על ה"גבורה" שלו מול האמריקנים והסמיך את ההצטיינות שלו בציטוט מאובמה בספרו כי " אובמה כתב בביוגרפיה שלו שמכל מדינה הוא יכול להשיג מה שהוא רוצה, חוץ מישראל וביבי". הוא הזכיר את אביו והגיב למישהו שמעיז להאשים אותו שצריך לדעת שהוא בן של אביו שהוא תלמיד של זאב ז'בוטינסקי אב האסכולה להשתמש בלחץ בכל הזמן. נתניהו מצא לנכון את ההודעה להגזים על היכולות שלו באנגלית ובראיונות עם התקשורת האמריקנית ולחץ על הממשל בארה"ב.

לא בכדי שבאופויזציה מתחו ביקורת על נתניהו שהפך את השימוע לקמפיין הבחירות שלו. נתניהו נהנה מחוצפה יוצאת דופן מיוחדת שאפילו הישראלים לא יכולם לעמוד מולה. מן השימוע הכושל אפשר ללמוד שנתניהו ימשיך במלחמה ברצועת עזה ואם מספר החיילים שייהרגו יהיה כפול, אף אחד לא יכול למחות. כי זו מלחמה ולא מסיבה וכל האשמה היא, על אלה שחתמו על הסכם אוסלו. עד לנצח.