ההשוואה הנבזית של נתניהו

האמירה המתסיסה שלבנימין נתניהו בישיבת ועדת חוץ וביטחון ביום (שני), שלפיה מספר הקורבנות במתקפת 7 באוקטובר זהה למספר הנהרגים שגרם הסכם אוסלו, לא נאמרה בחלל ריק. בניסוח מחדש של השפה הרווחת ברוח הימים העגומים האלה אפשר לנסח זאת כך: זה תלוי הקשר.

האמירה המתסיסה שלבנימין נתניהו בישיבת ועדת חוץ וביטחון ביום (שני), שלפיה מספר הקורבנות במתקפת 7 באוקטובר זהה למספר הנהרגים שגרם הסכם אוסלו, לא נאמרה בחלל ריק. בניסוח מחדש של השפה הרווחת ברוח הימים העגומים האלה אפשר לנסח זאת כך: זה תלוי הקשר. אז הנה ההקשר: נתניהו יצא כבר לפני כמה שבועות מההלם הראשוני מהמכה שהנחית חמאס, וכעת הוא נמצא בשיאו של קמפיין פוליטי לשיקום תדמיתו האישית, לייצוב הליכוד בסקרים ולשימור של הימין הישראלי בכלל. הרג או לא הרג, הרי צריך להישאר בשלטון.

בנימין נתניהו כיהן כראש הממשלה ב-16 מ-30 השנים מאז אותו טקס על מדשאות הבית הלבן. הוא הוא הסכם אוסלו בכבודו ובעצמו. לו חשב אחרת, לא היה ממשיך להסכמי הסכם אוסלו ב'. לו רצה אחרת, הוא היה מנצל באופן סדור ושיטתי את מרחב התמרון שלו כראש ממשלה ומוכיח במדיניות הביטחונית שהוא מבין שההסכם היה טעות. לו רצה אחרת, היה מציג אלטרנטיבה ודוחף אליה.

הקישור בין מחיר הפיגועים מאז 1993 לבין מתקפת 7 באקטובר, שממילא התאפשרה בין השאר על רקע מדיניותו, הוא מסר רעוע ומופרך. הפירוש היבש לדבריו הוא למעשה זה: ביום אחד במשמרת שלי נהרג מספר ישראלים זהה לזה שבעשרות השנים מאז אוסלו.

בין הנוכחים בישיבת הוועדה הדעות חלוקות. יש כאלה שהתרשמו שמדובר היה בתגובה ספונטנית, כמעט פליטת פה, ולא באמירה מהודקת ומתוכננת. אחרים סברו אחרת. נכון, הם אומרים, לאחרונה לא הכול יוצא לנתניהו מהפה באופן מסודר, אבל הדחף הביולוגי התקשורתי שלו עדיין עובד. יש לשים לב כיצד כמעט כל התייחסות שלו לסוגיית היום שאחרי בעזה, גם כשהוא לא נשאל בעניין, כוללת מתקפה על הרשות הפלסטינית. לנתניהו יש היסטוריה ענפה ומתועדת של "פליטת" אמירות שנויות במחלקות שבאמצעותן הוא משיג את הקשב של ישראל כולה, ורק לאחר מכן הוא מרכך את המסר כך שיתאים לקמפיין בדרך לשליטה בסדר היום.

אין שום הסבר הגיוני אחר להשוואה שעשה. ברור שגם נתניהו מבין שאירועי 7 באוקטובר לא דומים לשום אירוע אחר ב-75 המצאתה של ישראל. לא בטראומה הקולקטיבית, לא באובדן תחושת הביטחון, לא בהיקף הקורבנות בזמן כה קצר, לא במספר האסירים ולא בממדי החורבן שנגרם.

אלא שבימים אלה, כשנתניהו בעיצומו של קמפיין "אני כאן כדי להישאר", העלאת אוסלו לסדר היום אינה מקרית. בימים שבהם הוא מוכה בסקרים על ידי בני גנץ בעל התדמית של "יונה פוליטית", יודע נתניהו שפמפום המילים "אוסלו" ו"מדינה פלסטינית" שווים לו מנדטים וגיבוש מחודש של הבייס. ברגע שהבין שהלך לאיבוד עשה נתניהו סיבוב פרסה לנקודה שהוא מכיר היטב כבר 30 שנה, בתקווה שממנה יגיע בקלות יתר אל היעד.