לא להשוות עם מוסול אלא עם וויטנאם

בימים האחרונים עשה ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו ראיון לעיתון אמריקני והשווה את רצח העם בעזה למלחמה עם דאעש בעיראק וקרץ כי ארה"ב כמעצמה לחמה 9 חודשים כדי לכבוש את מוסול שקטנה יותר מעזה אך ישראל שהרבה קטנה מארה"ב הצליחה לכבוש את עזה בארבעה חודשים.

בימים האחרונים עשה ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו ראיון לעיתון אמריקני והשווה את רצח העם בעזה למלחמה עם דאעש בעיראק וקרץ כי ארה"ב כמעצמה לחמה 9 חודשים כדי לכבוש את מוסול שקטנה יותר מעזה אך ישראל שהרבה קטנה מארה"ב הצליחה לכבוש את עזה בארבעה חודשים.

נקודות רבות שלא נכונות בהשוואה הזו. ראשית ישראל לא כבשה את עזה אלא עשתה רצח עם בה ונכנסה אליה אחרי שהטילה עליה מצור ליותר מחמש עשרה שנים. לאמיתו של דבר ישראל נכנסה לעזה אחרי יותר מחמש עשרה שנים. נקודה שנית היא, שעדיין הצבא הישראלי לא מצליח לנוח בעזה ולא השתלט על כל הרצועה. כל יום שעובר מספר ההרוגים הישראלים הולך וגדל.

מה חשוב יותר הוא שההשוואה היא טעות מיסודה. אם מישו רוצה להשוות צריך להשות את רצח העם בעזה לבוץ של האמריקנים בוויטנאם. הסימנים שמאשרים את ההשווה עם וויטנאם הרבה יותר מהסימנים של מוסול.

למרות שעברו יותר ממאה ימים בעזה, ישראל עדיין משלמת מחיר בחיים של חיילים וגם נזקים כבדים. היא לא מצליחה לממש את המטרה שהכריזה להשמיד את חמאס צבאית ושלטונית.

הערפל בישראל על המלחמה בעזה לא רק שלא מוסר אלא הופך עבה יותר וכבד יותר. הצבא הישראלי לא הצליח להשיג ניצחון בתחום מאבק עם חמאס וערים מתחת לאדמה שנבנו במשך שנים. אף אחד לא יכול לאמר להם לאיזה כיוון הם הולכים.

המשפט היחיד שבכירים ישראלים חוזרים עליו מול הציבור הישראלי הוא זה "נמשיך ללחום עד מיגור חמאס והחזרת האסירים". אך כל יום שעובר מודים בישראל שמתרחקים מהמטרה הזו. לדוגמה כתבו ב"הארץ" כי לא יכולים להביס את חמאס, הגיע העת להפסיק את המלחמה ולחשוב על העתיד". בהמשך נכתב כי "ישראל לא תנצח במלחמה. חמאס וחזבאללה הצליחו לשנות את כללי המשחק".

סימן אחר הוא התגברות המתח בין נתניהו לגלנט. לפי מה שנכתב באתר "וואלה" באחרונה יואב גלנט נמנע מלהיכנס ללשכת נתניהו עד שכמעט קרתה התקוטטות.

לפי הפרשנים בישראל אין אופק זוהר מול עיני הישראלים. מצד אחד פחתה התגייסות של חיילים במלחמה. מצד אחר עולות קריאות להפסיק את המלחמה תמורת חזרת האסירים. מנגד יש קולות שבלי לחץ כבד יותר לא יוכלים להפיל את מעוז חמאס בחאן יונס ורפיח ולא יכולים להחזיר את האסירים.

כל התנאים האלה מזכירים את המלחמה של ארה"ב לא במוסול אלא בוויטנאם. זו היא המלחמה הידועה במאה העשרים. היא נמשכה הרבה יותר מכל מלחמה אחרת במאה ה-20 ולא היה בה חוץ מאש ודם. לפי התחקירים במשך התערבות ארה"ב בוויטנאם הם הטילו כל שנה 500 אלף טונות פצצות על ראשם של וויטנאמים.

המלחמה בוויטנאם התחילה באוקטובר 1963 בזמנו של ג'ון אף קנדי ונמשכה בתקופתו של לינדון ג'ונסון. גם במלחמת וויטנאם הלוחמים חפרו ערים מתחת לאדמה והמשיכו בלחימה נגד האמריקנים.

כמו בעזה של היום, בוויטנאם, הלוחמים הצליחו לגבות מחיר כבד מאמרקנים. במלחמה נהרגו כ-58 אלף חיילים אמריקנים. כל התקיפות והטקטיקות של ארה"ב נגד מנהרות של וויטנאם לא הצליחו. לבסוף אחרי עשור של מלחמת דמים, והריגת מיליון איש  משני הצדדים, ארה"ב נטשה את המלחמה וויטנאם חידשה את ניהול המדינה.