כשהבריונים אוכלים אחד את השני
העימות בין חברי הכנסת דודי אמסלם וטלי גוטליב לא יכול לעבור לסדר היום כעוד מקרה פוליטי בין נציגי הליכוד. את העימות הזה יש להבין כנקודת שפל, שצריך יהיה להביא בחשבון כשהישראלים מתבקשים לחדש את פני השלטון בתום המלחמה.
העימות בין חברי הכנסת דודי אמסלם וטלי גוטליב לא יכול לעבור לסדר היום כעוד מקרה פוליטי בין נציגי הליכוד. את העימות הזה יש להבין כנקודת שפל, שצריך יהיה להביא בחשבון כשהישראלים מתבקשים לחדש את פני השלטון בתום המלחמה. גוטליב טענה שאמסלם מופיע בכנסת כשהוא שתוי מוודקה, ואמסלם, "מעודן כהרגלו", הציע לה להריח את הבל פיו, ואף הלין כי מוטב היה אם הייתה מאשימה אותו בשתיית ערק. שניהם המחישו היטב את הנסיגה ברמת הכנסת, קודם כל בגלל הסיטואציה שברקע: שניהם אינם מסוגלים להתאפק בשעה שחיילים מקריבים את עצמם בעזה. הסיבה השנייה שהופכת את התקרית ביניהם לחריגה היא שכלל לא ברור על מה נסובה המריבה. מה הם רוצים בעצם? למה הם מייצגים את הישראלים? מדוע הישראלים צריכים לסבול זאת?
המריבה בין אמסלם לגוטליב איננה, הראשונה בתולדות חברי הכנסת. גם בעבר היו עימותים יצריים, כולל עלבונות. אבל הרמה, והעומק, והשנינות לעיתים, הפכו גם את מריבות העבר למהנות יותר.
קל להיטפל כיום לליכוד, שאכן מניב את מרב התופעות האלה, אבל האמת היא שחברי כנסת בינוניים וסתמיים מכהנים גם באזורים אחרים של המפה הפוליטית. אף שנדמה שהכנסת היא מעין היציע האחורי במגרש הפוליטי והדברים החשובים נקבעים בקבינט ובממשלה. במובן הזה ברור שמשהו עמוק רקוב ב"דמוקרטיה" שטוענים מצויה בישראל, אם אלה הם נציגיה.
יש דרך קונקרטית לתיקון המצב ולהעלאת רמתם ואיכותם של חברי הכנבת. הכוונה היא לשינוי שיטת הבחירות לבחירות אזוריות, שבה האזרחים יכולים לבחור ישירות את נציגם. השיטה הנוכחית, אינה דמוקרטיה אמיתית - שכן הנבחרים נכפים על האזרחיים דרך מנגנוני המפלגות.
שינוי שיטת הבחירות הוא המנוע העיקרי לתיקון. בדרך כלל המפלגות הקטנות והסקטוריאליות יותר חוששות מפני התיקון כדי לא לאבד את השפעתן, והן מאיימות על המפלגות הגדולות לא לשנות את השיטה אחרת ילכו עם קואליציה שונה. אבל הסיטואציה הנוכחית בכנסת - שבה ממילא לפי הסקרים יש רוב מובהק לאופוזיציה - מאפשר למפלגות הגדולות להתאחד באחריות לצורך תיקון השיטה.
וגם אם התיקון מצריך אומץ שאין לנבחרים הנוכחיים, שינוי השיטה לבחירות אזוריות־ישירות לא חייב להתבצע באופן דרסטי. כדי לא לפגוע בייצוג לסקטורים שונים, אפשר יהיה לבחור חצי מחברי הכנסת בשיטה הפרופורציונלית המפלגתית השגורה, ומחציתם באופן ישיר. בחירה ישירה של לפחות מחצית מחברי הכנסת היא הדרך הטובה ביותר לחייב אותם למצוינות, ולבחירות משמעותיות יותר מאשר כאלה שנעשות לפי זהות מפלגתית. ממילא במקרים רבים למפלגות אין מצע, ובמקרים כמו סוגיית המשך המלחמה אין לזהות המפלגתית חשיבות (אלא לצורך אינטרס).
שינוי השיטה יחשוף איך ח"כים כמו אמסלם וגוטליב מנמקים את הצורך לבחור בהם שוב על בסיס פועלם האישי.
