מינוים תמורת ויתורים
יש לנתניהו סיבה טובה למנות את אופיר אקוניס לקונסול ישראל בניו־יורק, כפי שפורסם השבוע: המינוי הזה יאפשר לו למנות במקומו את גילה גמליאל לתפקיד השרה לענייני חדשנות מדע וטכנולוגיה, לטובת מיזוג המשרדים ומסמוס המשרד לענייני מודיעין.
מינוי אקוניס פותר לנתניהו בעיה פוליטית: שמה של גמליאל עולה כאחד מתוך חמישה ח"כים מתנדנדים בליכוד. ארבעת האחרים, לפי גורמים במפלגה, הם יואב גלנט, יולי אדלשטיין, דני דנון ואלי דלל, שעשויים בשעת כושר להצביע נגד עמדת הסיעה, ואפילו, נגד הממשלה. חוסר הנחת הכבוש שלהם, שעדיין לא בא לידי ביטוי, מבטא גם רחש מסוים בקרב מספר לא גדול - אך קיים - של מצביעי ליכוד, שמעכלים את השלכות 7 באוקטובר על תפיסת עולמם הפוליטית ועל ההיגיון הפנימי שיש במבנה הקואליציה הנוכחי. אם לפני 7 באוקטובר למצביעי הליכוד היה קל יותר עם המפלגות החרדיות, מחשש שמצביעי המרכז־שמאל יובילו להקמת מדינה פלסטינית שתחסל את עתיד ישראל, הרי ש־7 באוקטובר שינה את המציאות הזו.
מצד אחד, למרות חוסר הנכונות של המנהיגים הנוכחיים של המרכז־שמאל לקבור את חזון המדינה הפלסטינית - הציבור שם. סקר אחר סקר חושף תזוזה מדהימה של הציבור ימינה, ל"ניציות ביטחונית", שהופכת את הגבולות הקודמים של ימין ושמאל לרלוונטיים פחות. לא רק בימין הרגישו ששלטי "קואליציית המשתמטים" הם שפל מעורר חלחלה. ההתגייסות של חיילי הצבא העלתה שוב את הבעייתיות באי־גיוס חרדים, במציאות הנוכחית.
שתי המגמות הללו, לצד המיאוס הציבורי מפוליטיקת החרמות, רומזות כי הבחירות הקרובות עשויות להביא לעיצוב מחנה פוליטי חדש, המורכב מהציבור החילוני והמסורתי והליברלי. מחנה שיאתגר את ההנהגה החרדית. אבל אי־נוחות של קולות כאלה או אחרים אינם משני משוואה.
האופוזיציה הלגיטימית והרלוונטית להפלת הממשלה של חבורת נתניהו עומדת כעת על 46 קולות בלבד, ונדרשים לה לא פחות מ־15 עריקים מהקואליציה שיצטרפו לאי־אמון קונסטרוקטיבי כדי להפיל אותה. לכן, על אף הקולות המעטים - אך קולניים - שדורשים "בחירות עכשיו" ותולים שלטי חוצות מוסיפי פילוג הקיים ממילא מאז המהפכה המשפטית בנתיבי איילון, ועל אף חוקים כאלו או אחרים - לאור המאורעות הדרמטיים של השנה האחרונה, יהיה אולי מסוכן להתנבא פוליטית. ובכל זאת, אפשר לשער שחוק גיוס "משופר" שבו כל צד מתפשר - לכל הפחות לא יפגע בסיכויה של הממשלה של נתניהו-בן גביר- סמוטריץ' לשרוד.
