חלומות בהקיץ של נתניהו על "היום שאחרי"
מסמך מה שמכונה "היום שאחרי" שהציג נתניהו באחרונה משקף מצד אחד הכרה שהכרחי לדון בסוגיה, אך מהצד האחר מגלם עמימות הנובעת מחוסר רצון וגם חוסר אונים לקבל הכרעות ומניסיון לתמרן בין אילוצים פוליטיים מלחיצים. התוצאה היא קווים כלליים למדיניות המבטאים את השאיפות של ישראל, אך נעדרים פירוט הנדרש לצורך תרגום מעשי או התמודדות נוקבת עם אילוצי המציאות.
"היום שאחרי" אינו במרחק נגיעה, כפי שלפרקים ניתן להתרשם מהשיח הישראלי. יחיא סנוואר חי, הבוץ הישראלי בעזה הולך ומחריף, חלק ניכר מהמערך הצבאי של תנועת ההתקוממות חמאס קיים ופעיל בעוצמה, והתנועה עצמה משמרת אחיזה ציבורית גם במקומות שבהם צבא ישראל פעל ובראשם צפון הרצועה. יעדי המסמך שפורסם יכולים להתממש רק עם "מיטוט" חמאס, יעד שלעת עתה לא ניתן להגדיר מתי וכיצד ימומש וברור שלא ביכולתו של נתניהו לממש.
חלקו הראשון של המזכר טוען לאינטרסים הביטחוניים של ישראל ב"יום שאחרי", לרבות התנאי של שליטה על המגע בין הפלסטינים לעולם, בדגש על ציר פילדלפי בין עזה למצרים.
רוב הבעיות נטועות בחלק השני של המסמך הדן בממד האזרחי והמדיני בעזה. העמימות הכבדה מגולמת בתיאור "גורמים מקומיים "בעלי ניסיון ניהולי" שלא מעורבים 'בטרור'" כלשון נתניהו, שאמורים לבצע במקום ישראל שליטה אזרחית, וכן בעובדה שהרשות לא מצוינת כפרטנר אפשרי, אך גם לא נטען כי אינה כזאת. נראה כי הדבר אמור לרצות בו בזמן הן את חברי הקואליציה והן את הקהילה הבינלאומית המגבירה לחציה על ישראל.
אותם תיאורים עמומים מחזקים חשד ולפיו מקבלי ההחלטות מנסים אפשרות לכונן בעזה סדר המבוסס על חמולות. מעבר לאי־לימוד לקחי עבר מרים, ובראשם "אגודות הכפרים" שקרסו לפני כ־40 שנה, נראה שהתפיסה לא מגלמת התחשבות בשינויים שחלו בחברה הפלסטינית, ובראשם צמיחת מעמד בינוני ודור צעיר. הדבר יחייב את ישראל להתמודד עם עשרות כתובות שעלולות להפוך לתנועות התקוממות חמושות, ובכך ימנעו כינון סדר חדש בעזה.
סדר מבוזר ועמום יקשה על מימוש יעד חשוב נוסף שמצוין במזכר: "דה־רדיקליזציה" של המערכת הפלסטינית. מדובר במטרה יומרנית שמימושה נכשל במזרח התיכון - במיוחד הניסיון האמריקאי בעיראק - ולפיכך יש לנקוט לגביה צניעות וגישה מפוכחת.
מסמך העקרונות הישראלי אפוא מתקשה להוות בסיס לתוכנית עבודה ישימה. ניתן יהיה לעסוק ברצינות ביום שאחרי רק לאחר חיסול ממשי של היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס בעזה, יעד שמחייב כנראה השתלטות על כל האזור, ונראה שאסטרטגיית השלב השלישי מתקשה ליישם.
מבין כלל החלופות הרעות העומדות בפני ישראל לגבי "היום שאחרי" בעזה היא תיאלץ לבחור את הגרועה פחות. זו, כך נראה, מגולמת בכינון מינהל מקומי המבוסס על כוחות שאינם מזוהים עם חמאס. אין נוסחת קסם שתפתור את בעיות ישראל וברור שלא תהיה.
