ביום שריפת מסגד אל אקצה המוסלמים נחושים לשחרר את עיר הקודש
ב-21 באוגוסט 1969, בשעה 7 בבוקר, נכנס מייקל דניס רוהאן, למסגד אל אקצה, והניח על מדרגות המינבר (בימת הדרשן) צעיף טבול בחומר דליק, ומתחת למדרגות מיכלי בנזין ונפט כשקצהו השני של הצעיף מונח עליהם.
הוא הצית את הצעיף והאש התפשטה במהירות.בשריפה נפגע חלק ניכר מהריהוט במסגד, והמינבר, שאותו תרם צלאח א-דין, נשרף כליל. למחרת ההצתה נעצר רוהאן בקיבוץ משמר השרון. הוא הודה ונכלא תחת שמירה מיוחדת בבית המעצר, שנועדה להגן עליו.
בית המשפט בעיר הקודש, האשים אותו בעבירת הבער. בהתחלה כפר במיוחס לו, אולם לאחר שנשמעו שני העדים הראשונים, הודיע כי הוא חוזר בו מכפירתו ברוב העובדות וכי יטען להגנתו לחוסר אחריות פלילית מחמת חוסר שפיות. בית המשפט החליט שלא לקבל את הודאתו כראיה במשפט, אך התביעה הביאה את מלוא מסכת ראיותיה, 46 עדים, כדי להוכיח את מעשיו של רוהאן, דאז קבע בית המשפט כי רוהאן ביצע שני מעשי הצתה במסגד אל-אקצא - ניסיון הצתה כושל ב-11 באוגוסט 1969, וניסיון הצתה שהצליח ב-21 באוגוסט.
הממשלה הישראלי התגייסה להגנתו והסניגוריה הציגה שלושה פסיכיאטרים כעדים, בהם - לטענתה - פסיכיאטרית שטיפלה ברוהאן בעת אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי באוסטרליה. בישראל גייסו גם את פרופסור טרבור גיבנס (TCN Gibbens) מאנגליה, אשר טען כי רוהאן לוקה ב"סכיזופרניה עם תעתועי שווא פאראנוידים ותעתועי גדלות. הממשלה הישראלית הציגה שני פסיכיאטרים מומחים נוספים, וכולם הסכימו לאבחנתו של פרופ' גיבנס כי רוהאן חולה בסכיזופרניה פרנואידית. ב-30 בדצמבר 1969 הוקראה הכרעת הדין, בבית המשפט שקבע:
1. שהנאשם הוא אדם מופרע בנפשו;
2. בשעת ביצוע מעשי הפשע הנאשם היה חולה במידה חמורה במחלת-נפש המוגדרת כסכיזופרניה-פאראנואידית;
3. בעקבות מחלה זו סבל הנאשם מתעתועי שווא ואלה השתלטו על אורח חייו והביאוהו ליצור לעצמו עולם ערכים מסולף;
4. בשעת ביצוע מעשיו היה הנאשם נתון במצב פסיכוטי קשה ופעל לא מתוך שימוש ברצונו החופשי;
5. הנאשם ביצע את מעשיו תחת לחץ של דחף פתלוגי שלא יכול היה להשתלט עליו ולא היה מסוגל להימנע מביצוע מעשיו הפליליים;
6. דחף זה, שבהשפעתו פעל הנאשם, נבע ממחלת-נפש.
על כן אין הנאשם בר-עונשין לגבי המעשים הנידונים שביצע כאמור.?!
בית המשפט ציווה על אשפוזו של רוהאן בבית חולים פסיכיאטרי. מאוחר יותר הועבר לארצו להמשיך באשפוז פסיכיאטרי עד מותו.
הנסיון הישראלי לנמק ולהסביר את המעשה הנפשע של רוהאן כמובן לא הצליח ולא מצליח, כאשר המוסלמים בכל רחבי העולם ממשיכים לציין את היום הזה תוך נחישות לשחרר את עיר הקודש מידי הכובשים הישראלים.
