אירופה בדרך לשיקול רציני על היחסים עם ישראל
עם המשך הפשעים של ישראל נגד הפלסטינים ורצח העם של תושבי עזה, גם המדינות התומכות בישראל הצטרפו למבקרי מדיניות המשטר הזה ומבקשות לבחון את יחסיהן עם ישראל.
עם המשך הפשעים של ישראל נגד הפלסטינים ורצח העם של תושבי עזה, גם המדינות התומכות בישראל הצטרפו למבקרי מדיניות המשטר הזה ומבקשות לבחון את יחסיהן עם ישראל.
בהקשר זה ידונו שרי החוץ של האיחוד האירופי בהפרת חובותיה של ישראל לזכויות האדם במסגרת הסכם של ישראל עם האיחוד האירופי ובהשפעתה על עתיד היחסים עם תל אביב. עם המשך מלחמת עזה וההרג היומיומי של פלסטינים, בעיקר ילדים ונשים, על ידי ישראל, כמו גם סגירת נתיבי הסיוע של ארגוני הסיוע הבינלאומיים לתושבי עזה, תמיכה עולמית בשאיפות הפלסטינים וגינוי של הפעולות הפליליות של ישראל גברו, כך שכעת גם מדינות רבות באירופה רוצות לנתק את הקשרים עם ישראל או להגביר את הלחץ הבינלאומי לסיום המלחמה בעזה.
כמו כן, על פי החלטת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, גרמניה הביעה את התנגדותה להחלטה זו. כעת, אירלנד וספרד, כשתי חברות באיחוד האירופי, הביעו את דאגתן העמוקה מהידרדרות המצב בעזה במכתב לאורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית. המדינות קראו ל"בדיקה דחופה" האם ישראל עומדת בהתחייבויותיה לזכויות האדם במסגרת ההסכם עם האיחוד האירופי.
במכתב נאמר כי: לנוכח הסיכון לאסון הומניטרי עקב האיום הקרוב של הפעולות הצבאיות הישראליות ברפיח ולנוכח מה שקרה בעזה מאז אוקטובר 2023 ועדיין נמשך, בנוסף לחשש מהפרות אפשריות של זכויות אדם, המשפט ההומניטרי הבינלאומי על ידי ישראל, אנו קוראים לנציבות האירופית לחקור בדחיפות את עמידתה של ישראל בהתחייבויות, לרבות במסגרת הסכם השותפות האיחוד האירופי-הישראלי, אשר לפיו כיבוד זכויות האדם ועקרונות הדמוקרטיה הוא מרכיב חיוני במערכת היחסים.
לפי "הסכם השותפות האיחוד אירופי-ישראלי " יחסי האיחוד האירופי עם ישראל מבוססים על כיבוד זכויות אדם, ועיקרון זה מהווה את "המרכיב היסודי" של מערכת יחסים זו. למעשה, מדינות אירופה, שהעניקו לישראל תמיכה כספית, מדינית וצבאית מאז תחילת המלחמה בעזה, ואף אסרו הפגנות נגד הרג פלסטינים בעזה; כעת, עם המשך המדיניות האגרסיבית של ישראל, בלחץ דעת הקהל, הן נאלצות לסגת מעמדותיהן. עם זאת, הן עדיין לא הגיעו למדיניות אחת בתחום זה.
ג'וזפ בורל, האחראי למדיניות החוץ של האיחוד האירופי, אמר בהקשר זה: "אם הקהילה הבינלאומית מאמינה שזהו טבח ואנשים רבים נהרגים, אולי כדאי שנחשוב על אספקת נשק. זו פעולה סותרת ששוב ושוב מכריזים שישראל הרגה מספר רב של אנשים, היא הורגת אזרח בעזה, אך לא ננקטת כל פעולה קונקרטית לעצור את ההרג הזה.
הפילוג באירופה התגבר בשאלה האם לתמוך בישראל או לא. מדינות רבות באירופה מאמינות שישראל הפרה את חוקי זכויות האדם וביצעה רצח עם של פלסטינים, ולכן יש לשנות את המדיניות של אירופה ביחסים עם ישראל. בהקשר זה, ראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר האשים את האיחוד האירופי בכך שאינו מסוגל לנקוט עמדה חזקה ומאוחדת לגבי ההתפתחויות בעזה ואמר כי הגוש איבד את אמינותו.
ההידרדרות במצב ההומניטרי בעזה, המספר הגבוה של החללים, בעיקר נשים וילדים, החרפת מדיניות ההרעבה, התגברות המחלות והמחסור בתרופות ובצוותים רפואיים, כמו גם הקיפאון במשא ומתן לסיום המלחמה, גרמו לדעת הקהל בעולם לגנות את הפשעים של ישראל ולקריאה לפעולה מצד ממשלות אירופה כדי להפעיל לחץ על ישראל.
