אופורטוניזם מוחלט
אין טעם לענות כעת על השאלה אם בסופו של דבר יצטרף גדעון סער לממשלת בנימין נתניהו או לא. בין שמדובר בדיל פוליטי שיתממש ובין שבספין נוסף מתוצרת נתניהו — העובדה היא שסער ניהל מגעים של ממש להצטרפות לממשלת האסון, וזה כשלעצמו סימן מובהק לליקוי מאורות ציבורי ומוסרי של האדם שמציג את עצמו כ"איש עקרונות".
לאחר שנודע כי ייתכן שיחבור לנתניהו, שבו ועלו ציטוטי עבר של סער: "לא אשב בממשלה עם נתניהו כי הוא מייצג גישה שמסכנת את עתידה של ישראל"; "נתניהו מוביל קו קיצוני, מסית ומפלג, ואינו ראוי להנהיג את ישראל"; "כל ממשלה שבראשה יעמוד נתניהו תהיה ממשלה שתשרוד בזכות דילים פוליטיים ולא בזכות טובת הציבור. אנחנו לא ניקח חלק בזה". סער אף הגיב על פיטורי שר המחלמה יואב גלנט במרץ 2023, ואז טען כי מדובר ב"מעשה של טירוף" המעיד על "העדר מוחלט של שיקול דעת".
ובכן, כיצד אפשר ליישב את האמירות האלה עם הסכמתו לשאת ולתת בכובד ראש על הצטרפות אפשרית לממשלת נתניהו? התשובה: אופורטוניזם מוחלט, ציניות כערך עליון והעדר עמוד שדרה. סער הסכים לוותר על כל "העקרונות" שטען עליהם, וכל זאת בעבור ג'וב נחשב, גם אם הבוס החדש־ישן שלו הוא האיש ש"הרס את תנועת הליכוד" ו"הביא לתוכה אווירה של פולחן אישיות, חנופה".
האופורטוניזם הפוליטי של סער משני רק להרס ולחורבן שנתניהו ממיט על ישראל. נתניהו מעדיף לפגוע בשר המלחמה בפומבי ולהחלישו בזמן מלחמה, ובלבד שימומשו מאווייו הפוליטיים. סער צפוי לתמוך במתן פטור מגיוס לחרדים, ובכך להסיר את איומם שלא יתמכו בתקציב — מה שעלול להפיל את הממשלה — ומבחינת נתניהו לא צריך יותר מזה כדי להדיח את גלנט.
החזית עם לבנון בוערת ובכל רגע עלולה להתלקח לכלל מלחמה. במקום שיקדם באמת עסקת אסירים, ובכך ירגיע את כל החזיתות ויאפשר התחלה של חזרה לשגרה בישראל אחרי שנה של פחד ושל בהלה, נתניהו עוסק בהשערות ובספינים פוליטיים. ובכך הוא מוכיח שוב, אם למישהו עדיין היו ספקות, מהו סדר העדיפויות האמיתי שלו: הישרדות פוליטית על פני טובת האזרחים.
