ישראל הולכת ומסתבכת
באחרונה פורסמה הצעה חדשה לעסקה עם תנועת ההתקוומות חמאס. לפי הממונה מטעם הממשלה על נושא האסירים והנעדרים, גל הירש, הועברה לממשל האמריקאי הצעה ישראלית שלפיה כל האסירים המוחזקים ברצועה ישוחררו בפעימה אחת בתמורה לסיום המלחמה על רצועת עזה. בנוסף נאמר שישראל תסכים לכך שמנהיג תנועת חמאס, יחיא סינוואר, משפחתו ואלפי פעילים יעזבו את הרצועה למדינה שלישית.
במטה משפחת האסירים בירכו "על מתווה נתניהו החדש" ואמרו ש"ההצעה מאפשרת להגיע להסדר אזורי כולל". ואמנם, זוהי הצעה טובה על הנייר, אלא שהסיכויים שתתקבל על ידי תנועת חמאס וסינוואר נמוכים מאוד. זאת משום שהם אינם מעוניינים לִגְלוֹת, גם אם מהלך כזה לא יוגדר כ"הגליה" או "כניעה". ניתן לחשוד שהירש, נציג ממשלה שמבקשת להפוך את המלחמה בעזה לאינסופית, יודע זאת היטב. ייתכן אף שזה הרעיון שמאחורי היוזמה: להניח על השולחן מתווה סביר לכאורה, שסיכויי התקבלותו נמוכים, כך שהביקורת נגד הממשלה של נתניהו מצד משפחות האסירים תפחת, כמו גם המחאות ההמוניות.
במציאות עצמה, זאת שאינה מדומיינת על ידי הירש ושולחיו, ישראל הולכת ומסתבכת. היא ממלכדת את עצמה בשלל זירות ועלולה למצוא את עצמה במלחמה רב־חזיתית קשה ומדממת. האופוריה הישראלית מהיכולות המודיעיניות והמבצעיות שהובילו לפיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר של פעילי חיזבאללה, עלולה בתוך זמן קצר להתחלף בזעקות שבר, תולדה של מערכה אזורית קשה. מערכה כזאת ניתן עדיין למנוע על ידי עסקה אמיתית עם חמאס, שבצדה אמנם מחיר כבד, אך בחשבון הסופי תחסוך נזקים ואבדות קשים לישראל: לא זו בלבד שתתאפשר החזרת האסירים, אלא ניתן יהיה גם להרגיע את הגבול הצפוני שלה.
האמריקאים שוקדים על פרטי עסקה כזאת, אך נתקלים כל העת ברוח סרבנית מצדו של בנימין נתניהו. רגע לפני התלקחות האזור כולו, ממשלת ישראל חייבת למלא את חובה ולקדם את העסקה שמציעים האמריקאים, להחזיר את האסירים ולמנוע מלחמה הרסנית שתעלה בחיי ישראלים רבים.
