שש אסטרטגיות כושלות של ישראל

פארס טודיי - בתחילת המלחמה, המשטר הציוני, בתמיכתה הנרחבת של אימפריית התקשורת המערבית ובהתקרבנות, קידם את תוכניותיו לזמן מה והציג את עצמו כמנצח והצודק של זירת הקרב האכזרי, אבל אז הפשעים והאכזריות הגיעו לרמה כזו שגם התקשורת הקיצונית התומכת בו צמצמה את תמיכתה מחשש לאובדן המוניטין שלה.

• בנימין נתניהו בכנסת

כמה ימים חלפו מאז יום השנה למבצע ה-7 באוקטובר. יש ששואלים מי הוא הצד המנצח או המפסיד של המלחמה בשנה האחרונה. ככל הנראה, כמה צעדים טקטיים כמו הרס מקומות, פיצוץ של אימונים, רצח של כמה מפקדים ודמויות פוליטיות, יצרו אצל חלק את הלך הרוח הזה שהמשטר הישראלי השיג יותר.

1

האסטרטגיה הראשונה היא להעמיד פנים שאתה מנצח. יש הוגים המכנים את העולם של היום עולם האינדוקציה התקשורתית. מלחמה שבה הניצחון בשדה הקרב שייך למדינה שיש לה כוח אינדוקציה גבוה. הסיפור אינו ניצחונו של הצד הצודק או להפך, אלא הכוח להשפיע על דעת הקהל.

בתחילת המלחמה קידם המשטר הציוני את תכניותיו בתמיכה רחבה של אימפריית התקשורת המערבית והציג את עצמו כמנצח והצודק של זירת הקרב האכזרי, אך אז רמת הפשעים והאכזריות הגיעה לרמה כזו שגם התקשורת הקיצונית שתומכת בהם חששה לאבד את הסמכות התקשורתית שלהם, ולמעשה התעמולה הפכה נגד המשטר וכיום המשטר נמצא במצב הגרוע ביותר בדעת הקהל של העולם.

2

האסטרטגיה השנייה היא חיסל מנהיגי רשתות ההתקוממות. בהתמודדות עם קבוצות המורדים והקבוצות החמושות, הוצאת המנהיגים מחלישה את התנועה והורסת אותה, אבל זו בחירה מאוד שגויה לגבי תנועת ההתקוממות. להתקוממות מוטיבציה רוחנית, ערכית, לאומית ובינלאומית גבוהה והיא הפכה מובנית ומאורגנת בשנים אלו. דוגמה לכך היא כישלון המשטר בחיסול מוחלט של חמאס ובחיסול מנהיגיו ומפקדיו ברמות השונות בשנה האחרונה, ואסטרטגיה כושלת זו הביאה לעלייתם של מנהיגים חדשים.

3

האסטרטגיה השלישית היא יצירת אזור חיץ באדמות שמסביב לשטחים הכבושים. יצירת ריחוק וריקון קבוצות ההתקוממות פיזית וטריטוריאלית היא סוג של אי הבנה של ההתקוממות. יצירת איזור חיץ בארץ שאינה שייכת לכובש משמעותו לשחק בשדה ההתקוממות.

4

האסטרטגיה הרביעית היא להפיץ את המשבר לאזור ולעולם כדי לחלוק את עלויות המלחמה עם אחרים. החלטה זו היא טקטיקה, לא אסטרטגיה! אולי בתחילת הדרך, המדינות יעצימו עין כדי לא לייצר משבר, אבל בטווח ארוך ללא ספק, הוא הופך לנושא חיוני ואסטרטגי עבורן, והן נאלצות לפעול לפתרון אותו מהיסוד. עד כה, שיטות השלום הלא אמיתיות והמלאכותיות לא התקבלו באזור, ונראה כי האסטרטגיה הזו תוביל בעתיד לכך כי המדינות של האזור יגיעו למסקנה שאין דרך אחרת חוץ השמדת הישות הזו.

5
 האסטרטגיה החמישית של המשטר היא השיטה הערמומית להעמיד אזרחים נגד התקוממות וליצור דואליות שונות. הוא מנסה להציג את ההתקוממות כסיבה לחוסר השקט והשלווה באזור ולהשחיר את פני ההתקוממות, אצל העם. הוא שכח את העובדה שהמודעות של אנשים התגברה בשונה האחרונה והם יודעים היטב ששורש המשבר באזור הוא הגידול הסרטני והמשטר הציוני הידוע לשמצה. הבחירה באסטרטגיה זו הביאה להיווצרות תנועות עממיות באזור העולם נגד המשטר הישראלי, ומהירותן של תנועות אלו כל כך גבוהה עד שהשליטים הערבים חוששים מהיווצרות מחאות אזרחיות חמורות נגדם בשל החוסר היכולת בתמיכה בפלסטין.

6

האסטרטגיה השישית היא להרחיב את המלחמה. המשטר הזה יודע היטב כי חסר לו אלמנט של עומק אסטרטגי, אבל חזית ההתקוממות רחבה ובעלת עומק אסטרטגי רחב מאיראן ועד תימן. לכן, בהסתמך על חיל האוויר, הוא מבצע פעולות טקטיות עם השפעות מוגבלות, אבל הוא יודע היטב שהקרב העיקרי הוא בשטח, והוא עדיין לא עבד בשטח, וכל מה שהוא חושש הוא מהקרב הקרקעי. הסכסוכים השונים שלו בחזיתות שונות מול ההתקוממות התישו את המשטר הזה מבחינת מודיעין, נשק ופוליטיקה.