התרחיש הסביר ביותר לעתידה של סוריה

כאשר סוריה נופלת לידי קבוצות אופוזיציה חמושות ללא עימות עם הצבא או אפילו ירייה אחת, אנו מודעים לחלוטין לכך שתוכנן משהו ברמה הבינלאומית, שהוביל לכך, אבל האם הרמה הבינלאומית מספקת שירותים בחינם ? או שהוא משרתת מישהו אחר מלבדה ו"ישראל"?

אם נתחיל מהשערה זו, נוכל לצפות לתרחיש הסביר ביותר עבור סוריה בטווח הקרוב, לא בטווח הארוך.

ראשית: עלינו לפקח בקצרה על מה שקרה מאז ספטמבר, האופוזיציה החמושה מתכננת לתקיפת חאלב, צדים בינלאומיים אמינים כבר הודיעו  לממשלה הסורית על כך. ולפתע, התחילו התקיפות על חמה, חומס, דמשק וכמעט כל סוריה נפלה ידי האופוזיציה, ללא עימות משמעותי.

מיד עם הגעתם של "המשחררים" לדמשק, ובמקביל לחגיגות נפילת המשטר, פולשת ישראל לשטחים נרחבים בסוריה, מגיעה לפאתי הבירה דמשק ומבצעת מאות תקיפות אוויריות, המכוונות ליכולות הצבאיות האסטרטגיות של הכוחות המזוינים הסורים, כ-80% מהיכולות הצבאיות והביטחוניות של סוריה הושמדו.

במקביל, נרצחים מספר מדענים, אקדמאים ומומחים סורים בינלאומיים בולטים בתחום הגרעין ותחומים מדעיים וטכניים מתקדמים.

בכלל, מובן כי השמודו היכולות הצבאיות הבסיסיות, כדי לעקור את שיניה של סוריה, הבירה הושמה תחת הבקרה ישירה של ישראלי על מנת להתערב בעת הצורך, והמוחות שעלולים להוות סכנה מדעית ומעשית לישראלים חוסלו.

האמור לעיל הוצג כהקדמה לתרחיש הסביר ביותר, שהוא שהתקבלה החלטה בינלאומית לשקול את הקבוצות החמושות המתוארות כ"טרוריסטיות" בסוריה... בדומה למה שקרה עם אל-קאעידה לאחר סיום משימותיו באפגניסטן, ועם דאעש לאחר סיום משימתו בסוריה ובעיראק. ובנוגע לשתי הקבוצות, מתכננים בינלאומיים פעלו להוצאתם ממקום התאספותן ולפזר אותן על פני אזור גיאוגרפי רחב מאוד, מה שהביא לפורר אותן והקל על תהליךחיסולם.

ראוי לציין שהשאלה תמיד הייתה לגבי גורלן של קבוצות חמושות זרות בסוריה, והתשובה תמיד הייתה שאין לכך פתרון, שכן מדינותיהן אינן מקבלות את חזרתם כ"מחבלים" המהווים איום על הביטחון של מדינותיהם, וגם המדינות שבהן הם נמצאים לא מקבלות את שהותם מאותה סיבה, ואפילו מדינות אחרות לא יכלו לקבל אותם... אז ה"שואה" היא הבימוי הטוב ביותר  לחרוץ את גורלם.

לפי המקורות, האופוזיציה החמושה הסורית כוללת עשרות פלגים וכיתות שיש להם אינטרסים, דוקטרינות, מדינויות שונים וסותרים זה את זה, הנעים ממגמה אסלאמית עד חילונית. הם היו מאוחדים רק על מטרה אחת שהיא להפיל את המשטר. אך לאחר הפלת המשטר, מה מטרתם? הם בוודאי לא מאוחדים במטרה שלהם, וזה מה שיצית סכסוכים ביניהם.

מה שהקבוצות אלו פרסמו ברשתות החברתיות משקף סתירות, הרי כמה מהם רמסו את דגל ה"מהפכה", אחרים תקפו את אל-ג'ולאני ודרשו ממנו לשחרר את אסירי אל-קאעידה, וחלקם נשבעו לשחרר את הכעבה. ...וכו.

ואז הגיעה ההודעה מהנהלת המעבר של הקבוצות החמושות בסוריה, שיתקיים איסוף כלי נשק מכל הפלגים, כדי להיכנס תחת דגל משרד הביטחון והצבא.. מי שקיבל את ההחלטה היא הייאת תחריר א-שאם, כאשר החל השיח בין הקבוצות כי קבלת ההחלטות נעשתה בהתאם לשלטונה הבלעדי שלה מבלי להתייעץ עם קבוצות אחרות, אל-ג'ולאני מינה ראש ממשלת מעבר, שם את דגל קבוצתו במושב הממשלה והחל להשתלט בההחלטות האסטרטגיות של המדינה.

הארגונים החמושים המזוהים עם האופוזיציה טרם הודיעו על עמדתם לגבי ההחלטה על מסירת נשק, אך מומחים מדגידישים שחלקם לא יסכימו, והדבר עלול להוביל לעימותים וקרבות, שעלולים להפוך למלחמת אזרחים, בה המתאחדים על הפלת המשטר נלחמים שה נגד זה. המשמעות היא שההרס והשחיקה יחלישו את הקבוצות הללו, והן יראו לקהילה הבינלאומית ולמפעיליהם הלוגיסטיים שהם אינם מסוגלים לשמור על המשילות והשליטה בביטחון במדינה. אז, המתכנן הבינלאומיי יציג את הצוות שלו למשוך את השלטון, צוות לבוש עניבות, חליפות מודרניות ומעשן סיגרים, כ"מושיע דמוקרטי" הנתמך על ידי המערב, השומר על זכויות וחירויות. בשלב זה, הקבוצות החמושות לא ימצאו חממה חברתית, כפי שקרה כשנכנסו לדמשק. במקום זאת, החממה תועבר לצוות המערבי שיספק להם את מה שלא הצליחו לספק. סיוע יינתן לצוות כדי להוכיח את יכולתו להשיג "ניסים" בעזרת המערב ובני בריתו וישנם מודלים קיימים במדינות ערביות אחרות שנפגעו מ"אביב השינוי".

צוות השלטון המזוהה עם המערב, משימתו תהיה להבטיח תחילה את האינטרסים של המערב ו"ישראל", ואין זה אומר שהשליטים החדשים כעת אינם מאמינים במערב, אלא יש שוני בין הבטחה להבטחה, במיוחד ששליטי היום "האיסלאמיסטים" יהיו נבוכים לחתום על הסכמי נורמליזציה עם הישראלים.

אינדיקציה נוספת... כולם יודעים שהתמיכה הערבית בשליטי ה"אסלאמים הפוליטיים" החדשים בסוריה היא בהחלט לא נוחה לכמה מדינות ערביות שבהן יש אסלאם פוליטי ומהווה סכנות למשטרים שלהן, כמו ירדן השכנה והשכנה המעט יותר רחוקה. מצרים, האמירויות ואחרות... והנוכחות של השליטים האלה בשלטון, זה לא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של המדינות האלה, לכן, מדינות אלה לא יספקו את התמיכה הנדרשת, לא חומרית ולא מוסרית מחשש שהם ישיגו כוח ויהוו איום על המשטרים שלהם בגלל האסלאם הפוליטי שלהם. יש להם דוגמה ולקח במצרים ובטוניסיה.