הביטול של ישראל להסכם הפסקת האש בגולן

ב-31 במאי 1974 סוריה וישראל חתמו בז'נבה על הסכם הפסקת האש בין הצבא הערבי הסורי לצבא הכיבוש הישראלי, בנוכחות נציג האומות המאוחדות, נציג ברית המועצות וארצות הברית. שבעה חודשים לאחר הפסקת האש בין סוריה לישראל לאחר המלחמה באוקטובר 1973, ובהתבסס על החלטת האו"ם מספר (338) שהוציאה מועצת הביטחון של האו"ם.

הסכם זה יושם בחסות האו"ם, ועיקרו היה יצירת אזור חיץ נטול נשק בין שני הצבאות ובהנהלת סוריה והאו"ם ומתיר נוכחות אזרחים סורים בו, וכן צמצום של הציוד והנשק של ישראל והרחקת שני הצבאות למרחק של 20 עד 25 ק"מ מאזור החיץ. שני הצדדים התחייבו בהסכם במידה רבה, דבר שהביא להישרדות הרגיעה בחזית זו, למרות שלא הסתיים מצב האיבה בין שני הצדדים.

היום, לאחר הנעשה בסוריה והכיבוש הישראלי לשטחיה, כל האינדיקציות מעידות על נוכחות של אצבעות ישראליות ואמריקניות בשיתוף פעולה המתמשך עם טורקיה ובברכת המערכת המערבית, שהביאה ליישום תוכנית לשינוי פני האזור, ויצירת "מזרח תיכון" חדש, שעליו נאמר בבירור על ידי ראש הממשלה הישראלי נתניהו, דברים שחזר עליהם הרבה במהלך התוקפנות על לבנון והכריז כי זו היא מטרת המלחמה על המדינה שנמשכה כ-60 יום.

לאזור שנכבש לאחרונה על ידי ישראל יש ערך אסטרטגי רב, שכן הוא כולל את מרומי החרמון, הר א- שייח', הנחשב ל"עין ישראל" לפי הערכת משרד המלחמה הישראלי, מכיוון שיש בו את פסגת החרמון, העולה לגובה של 2800 מטר מעל פני הים,  ומפסגתו אפשר לכסות על שטחים נרחבים של הגולן ואזור דמשק ומערב דרעא. מגובר בפסגה המקבילה את פסגת ג'בל אל־ג'רמק (הר מירון) בצפון ישראל, בה ממוקם בסיס מירון הצבאי האסטרטגי.

לכן, אנחנו עומדים מול כיבוש  והתרחבות על ידי ישראל בשטחים של סוריה. במיוחד לאחר הודעתו של הרצי הלוי, הרמטכ"ל של צבא הכיבוש הישראלי, כי סוריה הפכה כעת למרחב הסכסוך היומיומי של צבאו, כלומר ישראל רוצה כעת לחלק את מניות ה"עוגה" הסורית כדי להבטיח שסוריה לא תהווה עבורה כל איום ביטחוני בעתיד. זה מצד אחד, ומצד שני, להתמודד עם הפלישה הטורקית בצפון סוריה שמתרחבת גם באזורים שמצפון לחאלב וממזרח לדיר עזור. ובכך, ישראל וטרקיה סוגרות את הטבעת על סוריה.

כשהכוחות הכורדים שולטים במזרח הפרת בחסות הבסיסים האמריקאים, נוצר גדר מצור לסוריה, ואמצעי שליטה על קווי האספקה בין עיראק, סוריה ולבנון כדי למנוע העברת נשק מהרפובליקה של איראן וההתקוממות האסלאמית ללבנון.

המטרה מכל זה היא חניקת סוריה, שהיתה מערערת את ביטחונה של ישראל, שעמדה מול התהגויותיה של ישראל לזמן ארוך. בנוסף לכך, ישראל פתחה בהתקפות על מטרות וטנקים של הצבא הערבי הסורי וכלי הנשק הבליסטיים והחשובים שלו, כמו מערכת ההגנה הרוסית S-300 ומרכזי מחקר צבאי, ולא מן הנמנע כי היא תיחסל חוקרים סורים, הרי שלדעתה, יש להפוך את סוריה למדינה כושלת שאינה מסוגלת לפתור את בעיותיה, בהכנה לחיבורה עם עידן הנורמליזיציה הישראלי דרך הסכמות "אברהם", שמשמעותה מעבר כל מדינות ערב והאסלאם למען טובת ישראל.

הכיבוש של ישראל לשטחים נוספים בסוריה אינו נחשב רק להרחבת הארץ הכבושה, אלא לכיבוש בעל משמעויות ומטרות עמוקות ומרחיקות לכת, והוא צעד מעשי לקראת הגשמת החלום הגדול של ישראל תחת ממשלת הימין הקיצוני על מלא.