מדוע הארגונים המזוהים עם מחמוד עבאס הורגים לוחמים ועיתונאים פלסטינים?

"פארס טודיי" – בשבועיים האחרונים, כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית תוקפים שוב ושוב את מחנה ג'נין בגדה המערבית בשבועיים האחרונים.

גורמים ברשות הפלסטינית הרגו עיתונאית בשם שד'א אל-סבאע' במהלך פריצה במחנה ג'נין, זאת לטובת המשטר הישראלי. לפי מקורות פלסטינים, העיתונאית נפצעה אנושות אחרי שנורתה על ידי צלף ומתה לאחר שהועברה לבית החולים.

משפחתה אמרה לערוץ אל-ג'זירה ששאהידה שד'א אל-סבאע' נורתה בזמן שיצאה מביתה ונפלה ארצה.

מועצים אל-סבאע', אחיה של העיתונאית, נרצח גם הוא על ידי חיילים ישראלים ב-7 במרץ בשנה שעברה.

לפני 24 ימים, עם התקפת כוחות הביטחון של ארגון השלטון העצמי על מחנה ג'נין כדי לדכא את ההתקוממות במחנה, נרצחו 6 בני אדם, ביניהם שני ילדים.

כוחות הביטחון של ארגון השלטון העצמי פשטו על מחנה ג'נין בהתאם לשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ועצרו כמה מלוחמי ההתקוממות.

בני העם הפלסטיני וקבוצות ההתקוממות הודיעו פעמים רבות כי במקום להגן על פלסטינים, הרשות הפלסטינית הפכה לזרוע המבצעת של ישראל בגדה המערבית ובעיר הקודש ומנסה להגביל את פעילות הלוחמים הפלסטינים נגד הכיבוש. הם ביקשו שוב ושוב משלטונות הרשות הפלסטינית להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ולעמוד לצידם.

ההיסטוריה של פלסטין ידעה מספר רב של עליות ומורדות. בשנת 1964 הוקם צבא הארגון לשחרור פלסטין כענף הצבאי של הארגון. הסכם אוסלו הראשון ב-1993 בין הארגון לשחרור פלסטין וישראל כלל הסכם להקמת כוח משטרה פלסטינית לשמירה על הסדר הציבורי וביטחון הפנים של הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, ועל בסיס הסכם זה, ישראל הסכימה שהצבא יהיה אחראי על המאבק באיומים חיצוניים, אחר כך, נחתם הסכם קהיר ב-1994, והנוסח שלו התייחס לנסיגת צבא הכיבוש ממספר אזורים ברצועת עזה וכן מהעיר יריחו כדי להתחיל את השלב הראשון של הרשות הפלסטינית.

אז הסכם אוסלו השני ב-1995 חילק את הגדה המערבית לשלושה אזורים כדלקמן:

- שטח  A, שהרשות הפלסטינית הייתה אחראית עליו מינהלית ביטחונית, וכלל שמונה ערים גדולות בגדה המערבית ורצועת עזה כולה, למעט התנחלויות ועמדות צבאיות של ישראל.

- אזור B, שבו היו לרשות הפלסטינית תפקידים מנהליים בלבד וכלל 450 עיירות וכפרים.

- שטח C, הכולל 61% משטח הגדה המערבית ונשלט על ידי הישראלים מבחינה ביטחונית ומינהלית.

יצוין כי אין לערבב בין הרשות הפלסטינית לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אש"ף הוא הארגון היחיד המוכר כנציג העם הפלסטיני ברמה הבינלאומית והוא גם חבר באו"ם. אבל ארגון השלטון העצמי עוסק בענייני הפנים של השטחים הפלסטיניים.

לשיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות הפלסטינית עם האויב הייתה השפעה שלילית קשה על היחסים בין הרשות הפלסטינית לקבוצות ההתקוממות, ובראשן תנועת חמאס, והמתח ביניהן הגיע לשיאו ב-18 בנובמבר 1994, כאשר כוחות משטרת הרשות הפלסטינית ירו לעבר המפגינים בעזה ו- 18 מהמשתתפים בהפגנה זו נורו על ידי כוחות השלטון העצמי. כמו כן, כוחות הביטחון של ארגון השלטון העצמי החלו בקמפיין גדול של מעצר גורמי חמאס ב-1996.

באותה עת ביקשה ארצות הברית מהרשות הפלסטינית להמשיך בתיאום הביטחוני עם הצבא הישראלי כדי לדכא את ההתקוממות. לפי דו"ח שפרסם מרכז המחקר של הקונגרס האמריקני, מאז 1996 סיפק ה-CIA עשרות מיליוני דולרים מדי שנה לשירותי ביטחון מיוחדים כדי להתמודד עם ההתקוממות הפלסטינית.

ממחצית שנות ה-90 ועד לסיומה, נכנסה הרשות הפלסטינית לשלב שיטתי של פגיעה בהתקוממות. בשלב זה החלו מנהיגי ארגוני השלטון העצמי לבגוד בגלוי בעם הפלסטיני ולהסגיר את לוחמי ההתקוממות לידי האויב הישראלי.

הרשות הפלסטינית, המתיימרת לייצג את העם הפלסטיני, היא למעשה מוסד התלוי לחלוטין בארה"ב ובישראל הנמצאת תחת פיקוחן. המשך שיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות הפלסטינית עם ישראל, גם למרות תחילת מבצע מבול אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023, גרם לירידה חדה במעמדו של ארגון זה בקרב העם הפלסטיני ולאבד את הלגיטימיות שלו.

מילות מפתח: הרשות הפלסטינית, אש"ף, ישראל, ההתקוממות הפלסטינית.