האסטרטגיה של נתניהו למזרח התיכון החדש
האסטרטגיה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אותה הבהיר בספרו שפורסם באנגלית בתחילת שנות התשעים, בשם *(מקום בין האומות: ישראל והעולם)* A Place Among the Nations, ולאחר מכן תורגם לעברית עם כמה עדכונים, בשם *(מקום תחת השמש)*, נחשבת לאסמכתא חשובה להבנת המחשבה הפוליטית והאידיאולוגיה של נתניהו והאידיאולוגיה של נתניהו בנוגע לסכסוך הערבי
אסטרטגיה זו משקפת את חזונו לגבי היחסים הבינלאומיים ואת הגנתו למדיניות הביטחון והחוץ של הישות הכובשת באופן ישיר ושיטתי, וחושפת בבירור את תוכניותיו הקיצוניות למזרח התיכון ואת הפתרונות האפשריים למשבר שלו.
נתניהו משקף בספרו את חזון העולם שלו, מגן על מדיניות ישראל מול הפלסטינים ומדינות ערב, ומתמקד בסוגיות של ביטחון לאומי ולגיטימציה בינלאומית לישות הכובשת שלו.
הרעיונות העיקריים החשובים ביותר שלו:
1.*"ישראל" כמדינה הנתונה תחת מצור*:
נתניהו מציג את ישראל כמדינה דמוקרטית מוקפת באויבים המבקשים להשמיד אותה ומדגיש את חשיבות הכוח הצבאי וההגנה העצמית בהבטחת הישרדותה.
2. היחסים עם המערב:
הוא רואה בישראל בת ברית טבעית של ארצות הברית ומדינות המערב בגלל ערכים משותפים, כמו דמוקרטיה וזכויות אדם. הוא מדגיש את הצורך לתמוך במערב בהתמודדות עם איומים משותפים, כמו טרור וקיצוניות אסלאמית.
3. איומי הביטחון:
נתניהו דן בספרו באיום ובתוכניות הגרעין האירניות כסכנה הגדולה ביותר לישראל, ומתייחס לסכסוך עם הפלסטינים, ומגיש תיאוריה ש*(הפתרון טמון בהרתעה, לא בוויתורים)*.
4. ביקורת על המדימיות הבינלאומית:
נתניהו מותח ביקורת על האו"ם והארגונים הבינלאומיים, מאשים אותם בהטיה כלפי יישותו, וסבור שהתקשורת הבינלאומית מעוותת את דמותה של "ישראל" ומקדמת נרטיבים עוינים נגדה.
5. המזרח התיכון החדש:
נתניהו מדבר על המושג "מזרח תיכון חדש", אבל מנקודת מבט שונה ממה שהציג שמעון פרס מאוחר יותר. נתניהו מאמין שלא ניתן להשיג את "המזרח התיכון החדש" באמצעות *(פשרות דיפלומטיות בלבד, אלא על ידי שינוי מאזן הכוחות לטובת ישראל, כך שתהפוך לכוח הדומיננטי באזור). * זה מבוסס על הדברים הבאים:
1. כוח צבאי וביטחון:
נתניהו מתעקש כי *"ישראל תשיג שלום רק אם היא תהיה חזקה מספיק כדי להרתיע את אויביה".* הוא סבור כי *"כל הסכם שלום חייב להתבסס על עליונות צבאית ישראלית".
2. נורמליזציה עם מדינות ערב:
ראש ממשלת ישראל הנוכחי מאמין שישראל יכולה להתקבל באזור באמצעות בריתות עם מדינות ערב המתנגדות לאיראן ולאיסלאם הפוליטי. הוא מאמין ששיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם מדינות ערב יכול להיות כלי לבניית מזרח תיכון "יציב".
3. דחייה של פתרונות שגרתיים לסכסוך:
נתניהו מותח ביקורת על הרעיון של "לעשות ויתורים לפלסטינים" ודוחה את פתרון שתי המדינות, כי באסטרטגיה שלו, זה "לא יביא שלום". הוא מדגיש "הצורך לטפל בסוגיה הפלסטינית מנקודת מבט ביטחונית ולא מנקודת מבט דיפלומטית גרידא".
לכן, התוכנית של נתניהו בספרו תומכת בפרויקטים לפירוק חלק ממדינות ערב או לעצב מחדש את מפת האזור באופן שמשרת את האינטרסים הישראליים באמצעות:
1. החלשת מדינות ערב המרכזיות:
נתניהו רואה במדינות ערב הגדולות (כמו עיראק, סוריה ומצרים) איום על יישותו אם הן יישארו מאוחדות וחזקות. הוא קורא לנצל חלוקות אתניות ועדתיות בתוך מדינות אלה כדי להפחית איומים פוטנציאליים.
2. קידום תמיכה במיעוטים:
הוא מעלה את הרעיון של תמיכה במיעוטים לא-ערבים ולא-מוסלמים, כמו כורדים, נוצרים ודרוזים, כאמצעי להחלשת הממשלות המרכזיות במדינות ערב, שנחשב ל"חלק מאסטרטגיה שמטרתה לפרק חלק ממדינות ערב לישויות קטנות וחלשות יותר".
למרות שנתניהו אינו מדבר על תוכנית מפורשת וישירה לפילוג באזור, הרעיונות שהעלה מובילים להיחלשותן של המדינות הערביות והאסלאמיות, וחלוקתן עשויה להיות תוצאה טבעית של אסטרטגיה זו. היא תואמת גם אסטרטגיות ישראליות אחרות שצמחו בעבר לפילוג והתפוררות, כמו תוכנית "עודד ינון" שמתבססת על ההתפרקות של המדינות הערבית, הזנת סכסוכים, שליטה במשאבים והפיכת מדינות אלו לישויות קטנות יותר כדי להבטיח את "ביטחון ישראל".
כאן נוכל לקשר את חזון המזרח התיכון של נתניהו לאירועים שהתרחשו באזור בשני העשורים האחרונים, בין אם בעיראק, בסוריה, בלבנון, במצרים, בתימן ומדינות אחרות.
ההבדל בין נתניהו לשמעון פרס בתפיסה זו:
נשיא ישראל וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, סבור כי "המזרח התיכון החדש" יכול להתבסס על "שיתוף פעולה כלכלי, שלום ופתיחות בין ישראל למדינות ערב".
נתניהו דוחה חזון זה, וסבור כי "השלום אפשרי רק אם ישראל תישאר חזקה ותצליח לכפות את תנאיה על האזור".
כלומר, נתניהו מאמין ב"מזרח תיכון חדש", אך באמצעות כוח צבאי עוצמתי, בריתות אסטרטגיות והיחלשות של מדינות ערב במקום פשרות שלום שגרתיות.
FT
