מחסור אנרגיה בישראל: תהליך טבעי או השפעת מכות ההתקוממות؟
במהלך מלחמת עזה, העלו גורמים ישראלים חששות רבים בנוגע לתקיפה של מתקני ומשאבי הגז של ישראלי, כגון שדה הגז "תמר" בחוף הים התיכון והפעלת צינור EMG מאשקלון לאל־עריש, על ידי ההתקוממות הפלסטינית וחיזבאללה.
לפי "טסנים" בהקשר זה, כתב ראש מחלקת גיבוש תקציב במשרד האוצר, יוגב גרדוס, במכתב ששלח מנכ"ל משרד האנרגיה ליוסי דיין: "לאחר עשור של שגשוג במשק הגז, אנו ניצבים כעת בפני אתגרים משמעותיים מאוד. במבט קדימה, לראשונה מאז גילוי עתודות גז גדולות בישראל, אנו צפויים להתמודד עם מחסור מבני בגז טבעי לצריכה ביתית ב-25 השנים הקרובות."
בדוח של אגף התקציבים של משרד האוצר בישראל בולטות ארבע נקודות:
- יש לעדכן את כמות הגז הטבעי שישראל צריכה לאגור לשימוש מקומי;
- קצב השימוש באנרגיה מתחדשת עדיין אינו מהיר מספיק כדי להביא את ישראל ליעדי האנרגיה הרצויים לה;
- תשתית לאחסון וייבוא גז טבעי לא הוקמה;
- ובעיות אלו, יחד עם עלייה ביצוא הגז, מובילות למצב שבו משאבי הגז צפויים להיגמר מוקדם מהצפוי.
הדו"ח קובע גם כי מקור ייצור החשמל העיקרי בישראל הוא גז טבעי, ו-70 אחוז מייצור החשמל בישראל מבוסס עליו, כך שכל מחסור בגז או עלייה במחיר מקור אנרגיה זה צפויים להשפיע לרעה ישירות על רמת החיים של המתיישבים ישראלים באמצעות תעריפי החשמל.[1]
בהקשר זה, משרד האנרגיה הישראלי אישר בעבר בדו"ח כי עתודות הגז הטבעי המיועדות למשק המקומי לא יספיקו עד שנת 2048, אך למשרד אין תוכניות להגדיל את מכסת הגז הטבעי המאוחסנת למשק המקומי. מסיבה זו, משרד האנרגיה של הישות החליט להסתיר מהציבור את המידע על גודל המאגרים שפורסם בוועדות קודמות, כדי להימנע מביקורת.
בתגובה למדיניות זו, אתר האינטרנט "כלכליסט" הדגיש בדו"ח כי גישה זו לא תשמור על ביטחון האנרגיה של ישראל.
היבט נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא חוסר השקיפות של משרד האנרגיה של ישראל בנוגע לעתודות הגז. על פי ההערכה שסופקה, עתודות הגז של ישראל הן רק כ-850 מיליארד מטרים מעוקבים, נתון נמוך ב-15% מהערכות החברות.
בדוחות קודמים פרסם המשרד הערכות של כל מאגר הפקת גז בנפרד, אך כעת הוחלט לא לפרסם נתונים סטטיסטיים אלה ורק הנתון הכולל ידווח לתקשורת. [2] לכן, החליט קבינט נתניהו להגביל את הגישה למידע בתגובה למשבר האנרגיה המתמשך.
בדו"ח האחרון, שפורסם בנובמבר 2024, קבע מפקח הקבינט הישראלי כי עיכובים אפשריים בהקמת יחידות ייצור ומתקני אחסון עלולים להוביל לפגיעה ברמת האמינות של ייצור ואספקת החשמל בעתיד הקרוב. נזק זה מתבטא בעלייה משמעותית במספר השעות בהן תעשיית החשמל לא תוכל לעמוד בביקוש המלא.
על פי התוכניות, עד סוף שנת 2023, רק 12.5 אחוז מצרכי החשמל של ישראל ייוצרו באמצעות אנרגיה מתחדשת, ומספר זה אמור להגיע ל-30 אחוז עד שנת 2023. העיקר הוא שמדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) הצליחו לספק כ-31.3 אחוז מהחשמל שלהן בדרך זו עד שנת 2024.[3] משמעות הדבר היא שישראיל מפגר בהרבה אחר לוח הזמנים בהשגת מטרותיו גם במגזר זה.
מצד אחר, בהתחשב בכך שרוב ייצור החשמל בישראל מגיע ממקורות גז, תלות זו משמעותה פגיעותה במלחמות ובקרבות.
לכן, במהלך מלחמת עזה, העלו גורמים ישראלים חששות רבים בנוגע לתקיפה של מתקני ומשאבי גז על ידי ההקוממות הפלסטינית וחיזבאללה. מסיבה זו, בחמשת השבועות הראשונים של המלחמה, הושעה שדה הגז תמר וצינור EMG מאשקלון לאל-עריש, מצרים, הופסק עקב חשש לחבלה.[4]
סוגיה זו, בנוסף לאיום המשמעותי על משאבי האנרגיה בישראל וכל קווי הולכת האנרגיה לה, מצד קבוצות המזדהות עם ההקוממות (לוחמי ההקוממות בפלסטין, תימן ולבנון), אשר הציבו מרכזים אלה כמטרה, הציבה למעשה את תל אביב במצב קריטי במילוי צרכיה הפנימיים.
