עימות בין נתניהו לבין זמיר: סיבות והשלכות!

למרות שזמיר מקורב לנתניהו, ההסלמה בסכסוך עמו נראית מכוונת ומשרתת מטרה פוליטית כפולה: לזכות את נתניהו מהכישלון המצטבר בניהול המלחמה; ולהכין את הקרקע להפיכת הממסד הצבאי לשעיר לעזאזל במקרה שתושג עסקה שלא תשיג את "יעדי המלחמה"

פארס טודיי - ממשלת הכיבוש מתלבטת לאחר כישלונה בעזה, ומאבק המנהיגות בין המוסדות הפוליטיים לבין הצבאיים מתעצם על רקע חוסר אסטרטגיה וקריסה פנימית.

ממשלה במעגל של הפיאסקו

עשרים ואחד חודשים לאחר פרוץ המלחמה על רצועת עזה, ממשלת בנימין נתניהו נמצאת בדילמה אסטרטגית מורכבת. היא חסרת יכולת להשיג ניצחון צבאי מכריע על ההתקוממות הפלסטינית, וגם לא יכולה לסגת ללא מחיר פוליטי וביטחוני כבד. זאת בתקופה שבה היא סובלת מפילוג פנימי ומירידה חדה באמון הציבור בישראל.

הבטחות הממשלה המוקדמות ל"ניצחון מוחלט", "ריסוק חמאס" ו"החזרת האסירים" התפוגגו לנוכח התקוממות גמישה, כישלונות חוזרים ונשנים בשטח ולחץ בינלאומי גובר. ככל שהמשבר התעצם, החלו לצוץ מחלוקות פנימיות, לאחרונה העימות הפומבי בין נתניהו לרמטכ"ל החדש שלו, אייל זמיר.

חילוקי דעות פומביים בתוך הקבינט

בישיבת קבינט שנערכה לאחרונה, נתניהו מתח ביקורת ישירה וחריפה על הרמטכ"ל אייל זמיר, והאשים את הצבא באיטיות במתן פתרונות יעילים להבטחת חלוקת הסיוע בעזה ובכישלון בביצוע פעולות שיובילו לניצחון צבאי מכריע, ובפרט התוכנית לעקור את תושבי צפון עזה דרומה.

אבל זמיר הפתיע את הנוכחים בתגובת נגד שהביכה את כל הדרג הפוליטי, באומרו: "איפה הפקודות האלה? לא הצבתם לנו יעדים ברורים... לא גיבשתם תוכנית להתמודד איתן צבאית".

עימות חריף זה חשף מתח משמעותי ביחסים בין שתי ההנהגות: הפוליטית והצבאית, למרות שזמיר מונה לאחרונה על ידי נתניהו עצמו לרשת את הרצי הלוי.

מה שחמור אף יותר מהסכסוך, שהוא חושף את היעדר מנהיגות והכוונה פוליטית יעילה, ומאשר שמה שמתרחש אינו אלא חילופי האשמות בוטים כדי להטיל את האחריות על הצבא לכישלון מלחמה שנוהלה ללא אסטרטגיה ברורה.

קמפיין מאורגן לייצא את המשבר

המחלוקת המובהקת אינה נראית כעניין חולף, אלא דומה למסע תקשורתי מאורגן בראשות נתניהו ויועציו, שמטרתו ברורה: להטיל את האחריות של הכישלון בשטח על הצבא ולהציג את נתניהו כ"מפקד החלטי" שהממסד הצבאי מעכב אותו.

בשיח הציבורי המועבר לציבור הישראלי, נתניהו מוצג כקורא לפעולה החלטית ולהסלמה, בעוד שהצבא גורר רגליים ומאט את הביצוע. נרטיב זה משמש פוליטית לעיצוב מחדש של דעת הקהל לקראת כל הסדר פוטנציאלי, בין אם עסקת חילופי אסירים או הפסקת אש זמנית.

בריחה אל עסקה: דרך לצאת מהדילמה

ככל שהמלחמה נמשכת והמשברים מתעצמים, מתברר שנתניהו וממשלתו מחפשים דרך לצאת באמצעות הסכם הפסקת אש או חילופי אסירים. גישה זו נובעת מההבנה שפתרון צבאי מקיף בלתי אפשרי להשגה מפני שאי אפשר להביס את ההתקוממות בעזה בגין האבדות הכבדות של הכיבוש הן בשורות החיילים והן בציוד, וההשלכות של כול אלה הובילו ללחץ בינלאומי ולהסלמה של משברים פנימיים.

נתניהו, למרות ההסלמה שלו נגד הצבא, מנצל את חילוקי הדעות הללו כדי להציג את עצמו כמי ש"חתר לראות פתרון עד הסוף", בעוד שהעסקה משמשת ככיסוי פוליטי כדי להימלט מקיפאון שכבר אינו ניתן להתגברות עליו מבחינה צבאית או פוליטית.

משבר אופציות וחוסר קונצנזוס

הממשלה של נתניהו חווה מצב של שיתוק פוליטי ואסטרטגי הנובע מחוסר קונצנזוס על אף אחת מהדרכים: אין הסכמה בתוך הממשלה להמשיך את המלחמה, וגם אין הסכמה להיכנס להסדר. בשני המקרים, התשישות מחריפה בכל הרמות הפוליטיות, הצבאיות והחברתיות.

מצד אחד, הממשלה אינה יכולה להתקדם לעבר ניצחון צבאי מוחלט עקב האבדות והמורכבויות בשטח. מצד שני, קבלת הפסקת אש ללא חילוץ האסירים או הכרזה על ניצחון תהיה כישלון פוליטי מהדהד עבור נתניהו וקואליציית הימין שלו.

מאחורי הסכסוך עם זמיר

למרות שזמיר מקורב לנתניהו, ההסלמה בסכסוך עמו נראית מכוונת ומשרתת מטרה פוליטית כפולה:

• לזכות את נתניהו מהכישלון המצטבר בניהול המלחמה.
• ולהכין את הקרקע להפיכת הממסד הצבאי לשעיר לעזאזל במקרה שתושג עסקה שלא תשיג את "יעדי המלחמה".

בהקשר זה, לא ניתן להפריד בין סכסוכים אלה להסדרים אזוריים ובינלאומיים מתמשכים, במיוחד לאור דיווחים על עסקת חליפין אפשרית שתכלול הפסקת אש זמנית, כניסת סיוע והקמת מנגנון חדש לניהול הרצועה.

נתניהו בפינה

העימות בין נתניהו לזמיר חושף את הדילמה העמוקה שעומדת בפני ישראל לאחר 21 חודשי מלחמה:

• אין יכולת להשיג ניצחון מכריע אל מול ההתקוממות.
• אין אפשרות לנסיגה ללא מחיר פוליטי עצום.
• אין הסכמה בממשלה על אף אחת מהאפשרויות.

על רקע הוואקום האסטרטגי הזה, נתניהו מנסה להסיט את תשומת הלב מאחריותו הפוליטית וליצור נרטיב חדש שמשחרר אותו מכישלון ומטיל את האשמה על מוסדות המדינה ששירתו אותו זה מכבר. אבל זהו משחק מסוכן, בתקופה שבה שבריריותו של הנרטיב הישראלי נחשפת לנוכח חוסנה של עזה והלחץ הבינלאומי הגובר.

כשל פנימי משתרע מעבר לשדה הקרב

בסופו של דבר, נראה כי ממשלת נתניהו אינה מסוגלת לקבל החלטה ברורה: אין פתרון צבאי אפשרי, ואין הסדר המספק את הבסיס הימני. ככל שההפסדים גוברים והלגיטימציה של ההנהגה מתפוררת, מלחמת עזה הופכת למשבר פנימי גלוי, שעשוי להיות הקדמה לקריסה רחבה יותר של מבנה השלטון הישראלי.

FT