להעניש את ישראל באותה דרך שדרום אפריקה הוענשה

"רגע זה אינו רק מבחן מוסרי, אלא מבחן של הסדר העולמי עצמו. אם נסבול מקרי מוות המוניים, רטוריקה של רצח עם מצד שרי ממשלה, הריגת רופאים ועיתונאים, והפיכת חסימות סיוע לנשק, ובמקביל מונעים סיקור תקשורתי עצמאי, אז החוקים, האמנות וההסכמים שלנו לא שווים דבר", הדגיש ראש ממשלת סקוטלנד לשעבר

פארס טודיי - ראש ממשלת סקוטלנד לשעבר, חַמְזה יוּסף Humza Yousaf כתב מאמר באתר רשת אל-ג'זירה בו קבע: המלחמה הישראלית על עזה לא רק הרסה את חייהם של הפלסטינים, אלא גם את אמינותו של "הסדר העולמי המבוסס על כללים" שמנהיגי המערב כה להוטים להפעילו בכל עת שזה מתאים לגחמותיהם.

לאחר חודשים של חוסר מעש דיפלומטי וביטויים מעורפלים של "דאגה", כבר מזמן עברנו את שלב הצהרות הגינוי. כפי שקרה עם דרום אפריקה תחת האפרטהייד, בידוד מתמשך - מבחינה כלכלית, תרבותית וספורטיבית - הוא הדרך היחידה ללחוץ על ישראל לשנות כיוון.

בואו נהיה ברורים לגבי מה הובילה השאננות הזו. בעלות בריתה של ישראל התחננו בפומבי, הביעו את תסכולן בפומבי, ולפעמים מלמלו מילים על "קווים אדומים". שום דבר לא השתנה.

ממשלת נתניהו התעלמה מכל קריאה לאיפוק, בעוד שמספר הנפגעים האזרחיים גדל באופן טרגי, ועיני העולם היו חשופות להרעבה ולהרס המכוונים של הכלכלה הפלסטינית, כמו גם של מערכות המזון והבריאות שלה בעזה.

עדכונים אחרונים של האו"ם מצביעים על עלייה במקרי המוות הקשורים לרעב, כאשר מאות ילדים איבדו את חייהם עקב תת תזונה, והמצב צפוי להחמיר אם המצור יימשך.

המספרים אולי יאבדו מהשפעתם בשל הזוועה העצומה שלהם, אך אסור לנו לאבד קשר איתם. עד אמצע אוגוסט 2025, מספר ההרוגים בעזה עלה על 60,000, על פי דיווחים עצמאיים. יותר מ-18,000 ילדים נהרגו - מספרים בסדר גודל ובזוועה כאלה שהם מספיקים כדי לסיים כל דיון על דחיפות. אם למערכת הכללים הזו יש משמעות כלשהי, שתהיה לה משמעות כלשהי כאן.

אלה לא רק מספרים; אלא, הם חושפים למעשה את רטוריקת ההשמדה ההמונית הגסה והפומבית מצד בכירים בישראל מאז ה-7 באוקטובר 2023, רטוריקה שהעולם לא היה מקבל או סובל בשום הקשר אחר.

שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' קרא שוב ושוב "לעידוד הגירה מרצון" של פלסטינים מעזה, הצעה שאפילו ממשלות ארה"ב הפרו-ישראליות ביותר גינו ותיארו אותה כ"מתסיסה וחסרת אחריות".

שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר חזר בפומבי על אותה קריאה, שהיא כמובן ההגדרה המילולית של טיהור אתני.

בנובמבר 2023 הציע שר המורשת של ישראל עמיחי אליהו להשתמש בפצצה גרעינית נגד עזה.

כאשר ממשלה מדברת בשפה זו, אין זה מפתיע שכוחותיה פועלים באכזריות כזו ובחסינות מוחלטת מעונש. למעשה, ממשלה זו עושה כל שביכולתה כדי לטשטש את האמת ולהסתיר את הפשעים.

קחו לדוגמה את הריגתם של 15 עובדי חירום, ביניהם פרמדיקים, אנשי הגנה אזרחית ועובד האו"ם, בדרום עזה מוקדם יותר השנה.

בהתחלה, טענה ישראל כי חייליה ירו לעבר כלי רכב "לא מסומנים" שהתקרבו "באופן חשוד בחושך". עם זאת, סרטון שנמצא בטלפונים של אחד הקורבנות הראה בבירור אמבולנסים עם כלי רכב מסומנים בבירור ואורות מהבהבים.

לאחר מכן, ישראל שינתה את סיפורה; דוחות והצהרות של האו"ם מצביעים על כך שהעובדים נקברו בתוך כלי הרכב שלהם לאחר שנהרסו באמצעות דחפורים, בניסיון להסתיר את הפשע.

זה לא צירוף מקרים שאנחנו יודעים כל כך הרבה, ובו בזמן כל כך מעט.

כידוע, נאסר על עיתונאים זרים להיכנס לעזה אלא אם כן הם מלווים את הצבא הישראלי בסיורי תעמולה.

מה שאנחנו יודעים נובע כמעט לחלוטין מאומץ ליבם העצום של עיתונאים פלסטינים שמדווחים על האמת מתוך עזה, תוך סיכון חייהם כדי שהעולם יוכל לדעת מה קורה.

כפי שאנו יודעים בעצב, החודש נרצחו כתב אל-ג'זירה, אנאס אל-שריף, וכמה מעמיתיו בתקיפה אווירית ישראלית שפגעה באוהל עיתונאים מחוץ לבית החולים אל-שיפא בעזה.

לאחר רציחתו, תיארה ישראל את אל-שריף כ"לוחם", נרטיב שנדחה בתוקף על ידי ארגוני חופש העיתונות. אנאס וצוותו היו אמיצים ביותר, ואני חייב להודות שדבריו האחרונים, שנכתבו לקראת ההתנקשות בו, ריגשו אותי עד דמעות.

משטר שרוצח יותר עיתונאים ממה שנרצחו בשתי מלחמות העולם אינו מחפש את האמת; במקום זאת, הוא רוצה לקבור אותה לצד מי שרצח מנושאי עט העיתונות.

כן, הגיע הזמן להתייחס לישראל כפי שהתייחסו לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. לא משום שמישהו נהנה מסנקציות, אלא משום שכל האמצעים האחרים נכשלו, ומשום שדרכה הנוכחית של ישראל חותרת תחת יסודות הסדר המשפטי הבינלאומי הרבה מעבר לעזה.

אם חוקי המלחמה מופרים בצורה כה גלויה ובחסינות כזו, מה ידרבן מדינה כלשהי לכבד אותם מחר?

הנה מה שהקהילה הבינלאומית חייבת לעשות, באופן מיידי:

• ראשית, יש להטיל ממגנון סנקציות מקיף המכוון נגד משטר הכיבוש וגורמיו. זה צריך לכלול איסורים על אשרות כניסה והקפאת נכסים נגד שרים ומפקדים צבאיים המסיתים או מפקחים על הפרות, הגבלות על ייצוא פריטים דו-שימושיים המאפשרים ענישה קולקטיבית, והשעיית זכויות סחר המוענקות לישראל עד לאימות עמידתה בחוק ההומניטארי הבינלאומי.

    המטרה ברורה: להפוך את העלות הפוליטית של מלחמה זו          לגבוהה מכל רווח פנימי.

• שנית, חרם תרבותי וספורטיבי מקיף. הבידוד הבינלאומי בשנות ה-80 העלה את מחיר עקשנותה של פרטוריה (משטר האפרטהייד בדרום אפריקה) ותרם להסלמה באופוזיציה מבית.

אותו היגיון חל על ישראל. יש להדיר אותה מכל הפורומים הספורטיביים והתרבותיים הבינלאומיים - לא מונדיאל, לא אולימפיאדה, לא אירוויזיון, לא שטיח אדום לנורמליזציה - עד שתושג הגנה אמיתית על אזרחים ותהיה ברורה דרך אמינה להגדרה עצמית פלסטינית.

חרמות אינם שרביט קסמים, אלא כלי לחץ. והגיע הזמן שמנהיגי העולם ישתמשו בהם.

• שלישית, אמברגו נשק מקיף, כזה באמצעות שיניים אמיתיות. מדינות אינן יכולות לטעון שהן מקיימות "סדר עולמי מבוסס כללים" תוך אספקת פצצות להרס שכונות לתוקפים וכוונות רובים המשומשות לפגיעה בצוותים רפואיים.

אמברגו נשק חמור ייאט את קצב הפעולות הצבאיות ויכריח את ישראל לשקול מחדש את האסטרטגיה שלה, דבר שהצהרות ריקות לא עשו ולא יעשו.

• לבסוף, דין וחשבון. מעשי הטבח של ילדים, עיתונאים, עובדי בריאות וסיוע, וכל האזרחים התמימים שנהרגו על ידי המשטר הישראלי דורשים חקירה בינלאומית עצמאית עם השלכות של ממש.

אם יורשה לישראל לחמוק מהעונש על רצח העם, ההשלכות יהיו בלתי נסבלות, כי לא יהיה תמריץ להשיג שלום.

רגע זה אינו רק מבחן מוסרי, אלא מבחן של הסדר העולמי עצמו. אם נסבול מקרי מוות המוניים, רטוריקה של רצח עם מצד שרי ממשלה, הריגת רופאים ועיתונאים, והפיכת חסימות סיוע לנשק, ובמקביל מונעים סיקור תקשורתי עצמאי, אז החוקים, האמנות וההסכמים שלנו לא שווים דבר.

המסר לתוקפים עתידיים יהיה פשוט: גם אתם יכולים לעשות זאת. חלקם ללא ספק שמים לב לכך עכשיו.

העולם אינו יכול להחיות את חללי עזה, וגם לא למחוק את הטראומה של דור שלם, אך הוא יכול להפסיק לתמוך במכונה שממשיכה להרוג ולהרוס.

משמעות הדבר: סנקציות, חרם תרבותי וספורטיבי, פתיחת עזה לעיתונות עצמאית ופתיחת בתי המשפט למקרים בהם מבצעי העבירות יישאו באחריות.

לא עוד הצהרות, לא עוד הפתעה מזויפת. הגיע הזמן לפעולה. אותה פעולה שסייעה לסיים את משטר האפרטהייד המושרש בדרום אפריקה נדרשת כיום כדי לסיים את האפרטהייד הישראלי.

אם אנחנו באמת מאמינים בסדר עולמי המבוסס על כללים, עזה היא קרקע הניסוי: או שנוכיח שאנחנו צודקים, או שנודה שמעולם לא צדקנו.

FT