לתדלק את האלימות

תושבי מזרח עיר הקודש כבר מכירים את הפרקטיקות של ענישה קולקטיבית. בעקבות גל הפיגועים בשנה שעברה הפעילו המשטרה והעירייה שיטות שונות של ענישה סביבתית — אכיפה דווקאית ומוגברת נגד עסקים, סגירת רחובות וחסימת שכונות.

ראש עיריית עיר הקודש, ניר ברקת, משוכנע שהשיטות הללו הן שהביאו לרגיעה בגל הפיגועים בשנה שעברה. אבל אפילו על הרקע הזה ההחלטה של מפקד מחוז עיר הקודש, ניצב יורם הלוי, לסגור את כל מרכז בעיר הפלסטינית בעקבות הפיגוע שאירע באחרונה,היא החלטה שערורייתית.

בפיגוע דקר צעיר ממזרח עיר הקודש שני שוטרים ישראלים— שוטרת שנפצעה באורח קשה מאוד ושוטר שנפצע בינוני . מיד לאחר מכן הורה הלוי על סגירת כל החנויות לאורך רחוב סולטאן סולימאן — הרחוב הראשי של מזרח העיר — למשך כל שעות היום. גם  חנויות ברחובות סמוכים נסגרו לשעות ארוכות, וכן התחנה המרכזית שמשרתת את הפלסטינים תושבי עיר הקודש. בעלי חנויות שסירבו לסגור אולצו לעשות כך בכוח או באיומים, שלעתים התממשו בקנסות. פקחים עירוניים סייעו לשוטרים הישראלים באיתור עילות בגינן ניתן יהיה לכתוב דו"חות נגד בעלי חנויות סרבנים. שוב השתמשה עיריית עיר הקודש בחוק העירוני כאמצעי ענישה, במקום כאמצעי לניהול העיר ולשירות תושביה.

הלוי הודה למעשה שמדובר בענישה קולקטיבית, במטרה לחנך את האוכלוסייה: "יש פה אזרחים שחייבים להיות מעורבים באירועים האלו,הם שותפים למה שקורה, לא יכול להיות שיש אירוע כזה והחיים יתנהלו כאילו שלא קרה כלום".

לפי החוק,אדם אחראי למעשיו, הוא ולא משפחתו ולא בעלי עסקים שאתרע מזלם והפגיעה התרחשה בסביבתם. אין צורך להרחיב על חוסר התוחלת שבענישה הקולקטיבית, שלמעשה רק מתדלקת את האלימות. אין גם צורך להסביר את הבעיות החוקיות והמוסריות הכרוכות בצעדים כאלה. אבל אפילו לשיטתו של ברקת והימין הישראלי, הצעדים הללו רק מדגישים את המצב הלא נורמלי של עיר הקודש: בכל פעם ששוטר סוגר חנות ללא עילה חוקית, יש בכך כדי לחדד בעיני התושבים ובעיני העולם את עובדת היותה של עיר הקודש המזרחית שטח כבוש על פי כל דין.

המדיניות הזאת היא כתם על המשטרה הישראלית. זו אמורה לפעול על פי חוק, ולא על פי גחמות ושאיפות נקם. על מפקדיו של הלוי ועל השר ל"ביטחון פנים" לקרוא את מפקד מחוז עיר הקודש לסדר, ולמנוע את הישנותם של אירועים כאלה.