לאן מועדות פניו של נתניהו?

לאחרונה נתניהו הפגין חולשה בכך שהתרפס בפני ראש הישות, וביקש חנינה ממשפטו על תיקיו הפליליים, וגרוע מכך, בחששו מוועדת החקירה על אחריותו על הכישלון הביטחוני במסצע מבול אל-אקצא

פארס טודיי - השאלה המדויקת יותר, כהמשך לשאלה: "לאן מועדות פניו של נתניהו?", היא: לאן מוביל נתניהו את המצב הכללי? בין אם זה ברמת פלסטין והישות הציונית, או המצב הערבי והאסלאמי, לאן זה הולך?

שאלה זו הופכת דחופה עוד יותר כאשר מדיניותו ונהליו של נתניהו, בין אם תואמים או חורגים מאלה שהוכרזו ויושמו על ידי טראמפ, מבודדים ומחלישים עוד יותר את נתניהו, מה שהופך את הצורך לשים קץ למעשיו. ציווי זה מורגש לא רק על ידי כוחות המתנגדים לישות הציונית, אבל גם מצידו של טראמפ אם הוא להוט ליישם את מה שהציג בפרויקט הנושא את שמו, או את המדיניות שביקש ליישם, שאולי האחרונה שבהן היא התערבות ישירה בסודן.

לאחר שהכריז על תוכניתו, טראמפ ביקש להרחיב את ההשפעה האמריקאית על מדינות ערביות ומוסלמיות, עד אינדונזיה, כדי לכלול אותן. הוא גם הכיר בצורך לסיים את המלחמה ברצועת עזה ולטפל בכמה דרישות ערביות ומוסלמיות, ובמיוחד אלו של הפלסטינים, גם אם באופן מינימלי או באמצעות הבטחות ריקות.

מדיניות (אסטרטגיה) זו סותרת את נוהגו של נתניהו, אותו הגדיר כמלחמות נגד שבע חזיתות, ומדיניותו של טראמפ החלה להתבטא לאחר הסכם הפסקת האש ב-9 באוקטובר 2025. אכן, היו חילופי אסירים, נסיגה חלקית של כוחות הכיבוש והקלה על כניסת סיוע.

לאחר מכן, כינס טראמפ ועידה בינלאומית בשארם א-שייח' כדי להתחיל ביישום תוכניתו, באופן טבעי באווירת יהירות וחשיבות עצמית. אך נתניהו, שנאלץ לסגת זמנית ולהסכים בעל פה להפסקת אש, חידש במהירות חצי מלחמה נגד עזה, וסיפק רק רבע מהמזון, הסיוע הרפואי והסיוע החיוני הנדרש. משמעות הדבר הייתה למעשה המשך רצח העם באמצעות רעב ומניעת צרכים בסיסיים. יתר על כן, הוא המשיך במדיניות חצי המלחמה שלו בעזה, לבנון וסוריה, פתח חזית חדשה בגדה המערבית וחידש את הבטחותיו למלחמה כוללת בלבנון לאחר סוף 2025.

מדיניותו של נתניהו פרובוקטיבית ומתריסה כלפי העולם הערבי והאסלאמי, אפילו בעיני המדינות התומכות ביותר בתוכניתו של טראמפ.

היא גם מראה את חוסר האפשרות לקבל או לסבול את מדיניות המלחמה שלו בעזה, בלבנון, או אפילו בקנה מידה רחב יותר. מבצע בית ג'ין בסוריה נושא מסר ישיר ועקיף לפיו נתניהו אינו יכול להמשיך בתוקפנותו הצבאית ללא עונש, במיוחד לאור מאזן הכוחות ודעת הקהל, יחד עם חולשותיו הרבות ברמה הבינלאומית, האזורית והפלסטינית, כמו גם בתוך הישות הציונית עצמה.

לאחרונה הוא הפגין חולשה זו בכך שהתרפס בפני ראש הישות, וביקש חנינה ממשפטו, וגרוע מכך, בחששו מוועדת החקירה על אחריותו על הכישלון הביטחוני במסצע מבול אל-אקצא.

לפיכך, נתניהו צועד לעבר הצתת עימותים שיובילו לכישלונו, ולכישלון הפרויקט הידוע לשמצה של טראמפ, אם ימשיך במדיניות של אין גבול לנתניהו, אם לא ימשיך במדיניות של קנוניה מוטה ונטולת רצון.

FT