הכיבוש מזהיר מפני הסלמה בגיוס מרגלים על ידי איראן

בישראל מנסים לעלות על המרגלים המקומיים, אבל ספק אם תיתכן הצלחה של מאה אחוז בכך. לכן, לפי פרשנים ישראלים, רק ענישה כבדה מאוד שתושת על אלה שנחשפו והורשעו – תוכל "אולי" להרתיע ולצמצם את התופעה. תופעה שחומרתה בולטת בעיקר כאשר ברור שאיראן נערכת לסבב נוסף של תקיפות על ישראל באמצעות ארסנל הטילים הבליסטיים שהיא בונה ממש בימים אלה

פארס טודיי – כאמור, זה הפך לתופעה קבועה – גופי המודיעין האיראניים מגייסים ישראלים לרגל עבורם. המעצר האחרון היה של חייל בשירות סדיר

יש להניח ששירותי הביטחון של ישראל לא חושפים את כל המרגלים האלה ולכן הענישה חייבת להיות קשוחה מאוד. אחרת הנזקים יהיו גדולים וזה כאשר ברור שאיראן מתכוננת לסבב נוסף של לחימה עם ישראל שיכלול מטחים מסיביים של טילים בליסטיים.

האיראנים מגייסים מרגלים בישראל בעיקר דרך גיוס המוני מרחוק – ברשתות חברתיות, באפליקציות מסרים ובאתרי "עבודה מהבית". הם עושים זאת תוך שימוש בכסף, אידאולוגיה ולעיתים גם באמצעות סחיטה, ואז הם מעלים בהדרגה את רמת המשימות – עד לרמת חבלה וניסיון התנקשות.

הגיוס מנוהל בעיקר בידי משמרות המהפכה , כוח קודס והמודיעין של איראן, שפועלים גם דרך רשתות וגורמי ביניים בחו"ל.​

הם עושים שימוש בהודעות טלגרם או וואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם ואתרי מודעות "עבודה בשכר גבוה", אשר פונים לישראלים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל ערבים, יהודים, עובדים זרים ועולים חדשים.​

חלק מהפניות באות כביכול מגורמי עסקים, מארגוני זכויות אדם או מעיתונאים, ולעתים הפניות עוברות דרך קהילות יהודיות וישראלים בחוץ לישראל.

ההבטחה המרכזית היא לכסף "קל" – מאות עד אלפי דולרים למשימות כמו צילום מתקנים, בדיקת ערנות או הפצת חומרי תעמולה, כשסכומי התשלום עולים עם רמת הסיכון.​

לעיתים המפעילים מנצלים תחושת קיפוח או שנאה פוליטית פנימית אצל האנשים אותם הם מבקשים לגייס.

לאחר שהמגויס נחשף ומבצע עבירה, אוספים עליו חומר מרשיע ומשתמשים בו לסחיטה – "אם תפסיק לשתף פעולה, נחשוף אותך לשב"כ/משטרה".​​

בתחילה משימות "תמימות": צילום פארקים, צמתים, משרדי ממשלה מבחוץ, חניונים, או בדיקת תיק/חפץ שהשאירו כביכול בשטח, והעברת סרטון או סלפי במקום כאימות.​

לאחר ההוכחה שהאדם ממושמע, מעלים רמה למשימות כמו מעקב אחרי אנשים, צילום בתים של אנשי ביטחון, מדענים או יעדים אחרים, הצבת מצלמות או משדרי GPS על רכבים, והנחת "מטמונים" – בעיקר כסף, וציוד בשטח.​

גם אדם עם מנת משכל בסיסית אמור להבין למה הוא נכנס. לכן הטענות "לא ידעתי מה אני עושה" הן קשקוש בריבוע.

בחלק מהתיקים, אחרי מספר משימות, המפעיל בוחן נכונות לעבור לחבלה והתנקשות – זריקת בקבוק תבערה, ניסיון פגיעה במדען גרעין ישראלי, או חיפוש "חיילים מקומיים" לביצוע רצח בשכר.​

המטורגטים על ידי איראן כמרגלים פוטנציאלים הם לרוב אנשים ללא רקע מודיעיני: מובטלים, בעלי חובות, צעירים מחפשי ריגושים, פושעים מקומיים, ולעיתים אזרחים עם אזרחות כפולה, תושבי שטחים עם אישורי כניסה וכיוצא בזה.

האיראנים מנצלים גם שסעים פנימיים בחברה בישראל – שסעים בין יהודים לערבים, בין חרדים לחילונים, בין ימין לשמאל – כדי לייצר תחושה שהמשימות "פוליטיות" או קשורות ל"מחאה", בזמן שהן חלק ממערך מודיעין איראני.​

זה תיאור קצר של המצב החמור שהפך לתופעה. בישראל מנסים לעלות על המרגלים, אבל ספק אם תיתכן הצלחה של מאה אחוז בכך. לכן רק ענישה כבדה מאוד שתושת על אלה שנחשפו והורשעו – תוכל אולי להרתיע ולצמצם את התופעה. תופעה שחומרתה בולטת בעיקר כאשר ברור שאיראן נערכת לסבב נוסף של תקיפות על ישראל באמצעות ארסנל הטילים הבליסטיים שהיא בונה ממש בימים אלה.

FT