צירים אנליטיים של ה-11 ביוני:

- הסיבות להגברת ההתקפות על לבנון וההתקדמות הקרקעית של המשטר בדרום

- הסיבות להגברת ההתקפות על לבנון וההתקדמות הקרקעית של המשטר בדרום :

איראן הכריזה על סיום קבוע למלחמה הכפויה השלישית, המותנה מראשיתה בסיומה בכל חזיתות ההתקוממות, בדגש על לבנון.

אחדות חזית ההתקוממות בסוף המלחמה היא המשך לאסטרטגיית האחדות שלה במלחמה של "אחדות שדה הקרב".

המכות שספג האויב האמריקאי והציוני על ידי חזית ההתקוממות המאוחדת האיצו את התבוסה של האויב. לכן, חשיבות האחדות, ברורה הן עבורנו והן עבור האויב.

כשם שהמלחמה הזו הובילה לצבירת הכוח של איראן בזירה הצבאית והפוליטית ובקרב דעת הקהל באיראן, היא הובילה גם לחזרת חיזבאללה לשלטון בלבנון, לאחר הפסקת האש בת 15 החודשים, ונפילתם חללים של סייד חסן נסראללה, המפקדים הבכירים ונפילת סוריה.

סיום מלחמת איראן-ארה"ב וכפיית זאת גם על המשטר הציוני, בעוד חיזבאללה, עדיין קיים ככוח חזק המתפתח בזירה הצבאית, הפוליטית והאסטרטגית, נחשב לתבוסה ביטחונית ופוליטית חמורה עבור המשטר הזה.

התוקפנות וההתקפות של המשטר נגד לבנון, שהחלו יום לאחר הפסקת האש בין איראן לארה"ב והותירו יותר מ-300 חללים כבר ביום הראשון, הן למעשה סמל למחאה והתגובה על המפה החדשה של האזור, כתוצאה מהניצחון של איראן, במלחמה הקשה בת 38 הימים עם ארה"ב והמשטר הציוני.

בניתוחים האסטרטגיים של המשטר הציוני הוא רואה בביסוס העוצמה של איראן וחזית ההתקוממות, איום קיומי והוא לא ירצה לקבל זאת. לכן, מיד לאחר הכרזת הפסקת האש בין איראן לארצות הברית, המשטר הציוני כבש חלקים נרחבים מדרום לבנון.

ההתקוממות של לבנון נגד הכיבוש הובילה להשגים יצרניים חדשים, שהחשוב בהם, רחפני שליטה קטנים, שגרמו לאבדות ונזק רב לכוחות הכיבוש הציוניים, כולל הריגתם של כמה מפקדים ציוניים, מפגיעת הרחפנים האלה.

פעולתו של חיזבאללה היא מעשה טבעי של התקוממות נגד כיבוש השטח. כשם שהקמת חיזבאללה היתה בעצם תוצאה של הכיבוש בלבנון בשנת 1982, גם המשך פעילותו היא לגיטימית אם הכיבוש יימשך, זהו כלל מקובל, מבחינה לוגית, בכל מקום בעולם שהתקוממות לכיבוש היא לגיטימית לחלוטין ואינה זקוקה ללגיטימציה משום מקום, במיוחד במדינה כמו לבנון, שבה אין ממשלה או צבא שיש להם את היכולת להתקומם נגד הכיבוש.

החידושים היצירתיים של ההתקוממות, הן בתחום הטילים והן בתחום הרחפנים, לאחר כיבוש רצועת גבול בדרום לבנון ולאחר 15 חודשים שבמהלכם לא הופסקו התקיפות האוויריות וההתנקשויות במפקדי ההתקוממות, שינו את התמונה לרעת המשטר והפתיעו את הכובשים.

הגברת התקיפות של המשטר על דרום לבנון והאיום על הערים הגדולות בדרום, במיוחד צור ונבטיה, יחד עם ההתקדמות לעבר נבטיה וחציית נהר הליטאני וכיבוש המבצר ההיסטורי האסטרטגי "שקיף", והאיום לתקוף אווירית בביירות, היו מעין תגובה לא מאוזנת ואסימטרית על היכולות היצרניות לחיזבאללה.

ארה"ב, מתנהגת בצביעות, כאשר טוענת מצד אחד שהיא מקבלת את תנאי איראן לסיום המלחמה, כשסיום המלחמה נגד כל חזית ההתקוממות, במיוחד בלבנון, הוא התנאי הבסיסי לכך, אבל מצד שני, ארה"ב מאפשרת למשטר הציוני להמשיך בהתקפות, תוך תיאום עמה, מפני היא רואה בתוקפנות ובאיומים האלו, הזדמנות לכפות את דרישותיה על איראן, לפני ההסכם על סיום המלחמה.

תגובת איראן הנחרצת להפרת הפסקת האש בלבנון, אשר פורשה ככישלון המשטר לתקוף את ביירות במהלך הפסקת האש, חיונית למניעת היחלשות הסכם סיום המלחמה עם ארצות הברית.

אם תהיה התעלמות מהפרה בוטה זו להפסקת האש, לא יהיה סיכוי ליישם את הסעיף הראשון והחשוב ביותר בהבנה לסיום, קבוע ומיידי, של המלחמה, בכל חזיתות ההתקוממות, כולל בלבנון, וזה עלול להוביל שוב למלחמה.

למעשה, כדי למנוע הישנות המלחמה נגד איראן, יש להבטיח את מחויבותה של ארצות הברית ובעלות בריתה, במיוחד ישראל, לסיום המלחמה. אחרת שום הסכם או הבנה לא יהיו הגיוניים. זה לא מושג אלא על ידי הדגשה נחרצת ליישום התנאי המוקדם להפסקת האש, גם בבלבנון, והימנעות מהפרת הפסקת האש.

תמיכה בהתקוממות הלבנונית, משמעה, הגנה על ביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית של איראן. נכון שהזכות החוקית והלגיטימית של חיזבאללה היא להגן על ארצו ושלמותה הטריטוריאלית, אך כבעל ברית אסטרטגי של איראן, הוא למעשה מהווה את קו החזית של ההגנה האיראנית מול האיומים והתוקפנות של המשטר הציוני. בהתקוממות האמיצה נגד האויב רוצח הילדים במלחמה הכפויה השלישית נגד איראן, חיזבאללה הקריב יותר מ-3,300 חללים. לכן, בנוסף לחובה האסטרטגית של איראן לתמוך בחיזבאללה, החובה האנושית והמוסרית מכתיבה גם שלא להשאיר את ההתקוממות הלבנונית לבד.

כאן השאלה היא מה משמעות והשלכת הסכסוך של ארה"ב עם איראן במפרץ הפרסי.

ככל שמתקרבים להסכמה על התנאים של איראן לסיום המלחמה, מתגברות הפרובוקציות והתנועות הצבאיות של אמריקה במסווה של מלחמה.

שתיקתה של ארצות הברית בנוגע לריבונות של איראן על מצר הורמוז והחלת הכללים האיראניים על המעבר במצר הזה היא מעין הסכמה מצד ארצות הברית.

התנועות הצבאיות של ארה"ב במצרי הורמוז, כמובן, יכולות להיות מיועדות  לפתיחת מעבר לכלי שיט שנעים בחסות ספינות אמריקאיות, ובכך להפוך את המצר בכל הסכם לחסר תועלת.

לעומת זאת, הכוחות האיראניים, המודעים למטרות הטקטיות והאסטרטגיות של ארה"ב, שומרים על עירנות ויגיבו כראוי לכל תוקפנות על גבולותיה של איראן בים ובאוויר.

לדעת איראן, כל תנועה או מעבר במצר הורמוז ללא תיאום עם הרשיות באיראן נחשבת בלתי חוקית והטיפול בה יהיה צבאי.

על מנת לסיים את המצב המטריד הזה שיצרה ארה"ב, הכוחות המזוינים באיראן הודיעו בצדק שיגיבו בצורה שונה אם התוקפנות הזו תימשך.

המשמעות של עמדת הכוחות האיראניים היא שיש להשתמש באמצעים האסימטריים כדי לסיים את המצב הזה ולמנוע הפיכתו לנורמלי.

בהתחשב באפשרויות הרבות שאיראן טרם ניצלה, קיימת האפשרות להשיק תגובות אסימטריות נוספות.               

MKS