נורוז: סולימאן מנסור הוציא את פלסטין מהריסות הנשייה

פארס טודיי - מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים של רשות השידור של הרפובליקה האסלאמית באיראן (IRIB) אחמד נורוזי הביע את תנחומיו על פטירתו של הצייר הפלסטיני המפורסם, סולימאן מנסור

על פי פארס טודיי, מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים של רשות השידור של הרפובליקה האסלאמית באיראן (IRIB), אחמד נורוזי, פרסם הודעת תנחומים למשפחתו, לקהילת האמנות הפלסטינית ולאמנים ברחבי העולם, בעקבות פטירתו של הצייר הפלסטיני המפורסם  סולימאן מנסור, בה נאמר בין השאר :

בשם אלוהים : בצער שלא ניתן לתאר במילים וביגון עצום, אני ועמיתיי במחלקה ליחסים בינלאומיים של רשות השידור של הרפובליקה האסלאמית באיראן (IRIB) מתאבלים על סולימאן מנסור; הצייר שסוף סוף נח בארץ עליה הגן לא רק בצבע, באור ובצללים, אלא גם בחייו.

כיום, צבע נעלם מפלטת הצבעים של העולם, היד שהפכה אדמה לזיכרון נרגעה, והעין שראתה את פלסטין בכל סדק בקיר, בכל ענף זית ובכל קמט במצח עצמה את עפעפיה מצפייה בעולם הזה.

סולימאן מנסור לא היה הצייר היחיד של פלסטין; הוא היה הסופר הדומם של ארץ שתולדותיה נכתבו על אבנים, על כתפיהם של אלה שהיו רחוקים ממולדתם, ובזיכרון אמותיהם. הוא לקח את מכחולו כמו נר בלילה ובנה מחדש על בד את מה שנגנב מהגיאוגרפיה : הכפרים, הבתים, הדרכים הישנות, הקומות הכפופות אך הלא שבורות, והעצים ששורשיהם לא גברו על הגבולות.

הוא לא צייר את פלסטין; הוא שלף את פלסטין מתחת להריסות השכחה. ביצירותיו, האדמה לא הייתה רק אדמה; היא הייתה זיכרון שנושם. הזית לא היה רק ​​עץ; היא הייתה שושלת של אומה שכל ענף שלה היה קשור לשם, כל עלה לחלל, וכל שורש לאלף שנות התקוממות. בעיני סולימאן מנסור, עיר הקודש לא הייתה רק עיר על המפה; היא הייתה פצע קדוש שישב על מצח ההיסטוריה ועדיין, מחכה לשחר צודק, והביט אל האופק. סולימאן מנסור לא דחק את סבלה של פלסטין לבנאליות של הצער. הוא יצר תהילה מכאב; זיכרון מעקירה; זהות מאדמה; וזעקה אוניברסלית מתוך דממה. בעולמו, הפלסטיני לא היה אדם מובס; הוא היה אדם שלמרות שביתו נלקח ממנו, שמר את המפתח לשיבה בליבו; למרות שדרכותיו היו סגורות, הוא לא שכח את השמיים; ואף על פי ששמו היה כתוב על קירות הכיבוש, הוא חרט את שמו על קירות הזמן, מסגר את המולדת בגרונו, טייל בעולם במשך שמונים שנה ושר את ההמנון של פלסטין.

כיום, עולם האמנות משתחווה לאובדנו; כי עם פטירתו של סולימאן מנסור, לא רק אמן עזב אותנו, אלא שחלק מהמצפון החזותי של פלסטין, חלק מהזיכרון המשותף של האנושות וחלק מאותו אור נדיר שהראה את הדרך בימים האפלים ביותר, נעלם מעולמנו.

עם זאת, אמנים אמיתיים אינם מסתיימים ברגע המוות. הם נודדים מגופם ליצירות, מצליל לדממה, ומהחיים לזיכרון; כמו סולימאן מנסור, שממשיך כעת בין ציוריו: אל מול זקן הנושא את עיר הקודש על כתפיו, בסדקים של כלי חרס ואדמה, באדום השקיעה מעל כפרים רחוקים, ברקמת בגדי בנותיו, בירוק של עצי הזית שעדיין עומדים, ובעיניהם של ילדים פלסטינים הזוכרים את המחר, החופש, גם אם לא ראו אותו.

אנו מביעים את תנחומינו הכנים למשפחתו, לאמנים הפלסטינים, לעם הסובל והגאה של פלסטין, לבני החורין ולכל האמנים בעולם שאינם מפרידים בין אמנות לצדק, ומבטיחים לכם כי כלי התקשורת, הסניף הבינלאומי, לרשות השידור של הרפובליקה האסלאמית באיראן, הנושא את דגל ההתקוממות, לא ישכח את זכרו, וזכר חללי דרך הכבוד, ולא את זכרם של כל האמנים, האינטלקטואלים, אנשי התקשורת והפעילים ברחבי העולם המחויבים לפלסטין, לצדק ולהתקוממות..

MKS