חלל חופש הביטוי ומחולל כור ההיתוך
כבר אי אפשר להתעלם מחשיבות צעדת הארבעים בעיראק
מערכת פארס טו דיי בשפה העברית
לפי מקורות עיראקים, יותר משלושה מיליון עולי רגל נכנסו למדינה מגבולות היבשתיים שלה כדי להשתתף באירועי הצעדה לרגל יום הארבעים לנפילתו של האימם חוסיין נכדו של הנביא מוחמד. אולי התופעה הזאת לא מעניינת רבים בגלל שהם חושבים על זה רק כאירוע דתי ואומרים שיעברו עליו הימים. אבל מבחינה פוליטית, על כל משגיח רציני לשקול את התופעה. יש לתופעה הבטים שונים חשובים.

המדינות השכנות עיראק ואיראן היו לוחמות זו בזו במשך שמונה שנים רצופות, פה לא מעניינת אותנו הסיבה למלחמה. אבל אחרי פלישת ארה"ב לעיראק ונפילת סדאם, הוסרו כל המכשולים שהיו בדרכם של השיעים, רובם מאיראן, לבקר בקברי הקדושים שלהם שם. מבחינת לימוד הכוח הפוליטי השיעי בעולם, אי אפשר להתעלים מהתופעה הזו. לפי התקשורת האיראנית יותר מ – 2 מיליון איראנים עברו לעיראק כדי להשתתף בצעדת הארבעים ולבקר בעיר כרבלא. עצם השתתפותם של האיראנים בתופעה הזו מחייבת שיקול דעת. בינתיים, זה רק מבחינת היחסים בין שתי המדינות השכנות, שאת החשיבות של אף אחת מהן באיזור אי אפשר להטיל בספק.
פן אחר לתופעה הוא היכולת של האסכולה השיעית להשתמש בפוטנציל שלה. אם היה באיראן שלטון חילוני לא היה מצופה עידוד כזה לצעדת הארבעים אבל אחרי שהמהפכה האסלאמית באיראן הצליחה, היא משתמשת בכל האמצעים כדי להבליט את היכולות ולייסד את השורשים הפוליטיים שלה.
אפשר שחלק מהמומחים ינמקו את העידוד של ממשל איראן בצעדות כאלה, בכוונתו להפנות, לפחות זמנית, את תשומת הלב של העם לתופעה המקודשת. אבל עובדה שלתופעה הזו יש את הפוטנציל להשקיע בה רבות.
הרֹבֶד הנוסף בתופעה הוא תודעתי. כמעט כולם חושבים שערך חופש הביטוי הוא ערך מערבי ותוצר של שיטת שלטון דמוקרטית ואין לו כל קשר לעולם הדתות בכלל ולאסלאם בפרט. אבל אמת היא שחופש הביטוי מצא את הדוגמה הבולטת שלו בנפילתו חלל של נכדו של הנביא מוחמד כבר בעשור השישי של לוח השנה האסלאמי.
האימם חוסיין נכדו של הנביא נרצח בגלל שלא היה מוכן לקבל או לאשר שלטון איש מושחת על המוסלמים. לפי היסטורית האסלאם, השליט האסלאמי אז שלח מסרים לו כדי לאלצו ולחלץ ממנו "בייעת" (הסכמה לשלטון) אבל הוא סירב ושילם את המחיר בחיים שלו ושל חבריו ומקורביו. הוא התעקש של יהיה לו את חופש הביטוי וחופש הדעת. נפילתו של האמים חוסיין הפכה לנקודת מפנה במחשבה האסלאמית בכלל ובמחשבה השיעית בפרט. מאז הפך יום נפילתו לחלל ליום אבל והצטרפו אליו ימים מלפני ומאחרי והפכו אותו ליום מקודש. גם יום הארבעים של מותו הקדוש היה מלפני יום מקודש אך לא מצא את ביטוייו הנכונים בהיתקהלות המאמינים. אחרי נפילתו של סדאם בעיראק נוצלה ההזדמנות ועודדה צעדת יום הארבעים עד כדי כך שהפכה לתופעה גדולה שמביאה אנשים מכל רחבי העולם האסלאמי ולא רק מאיראן.
במונחים המערביים, צעדת הארבעים שמתחילה כ- 20 יום לפני היום עצמו ולמעשה מצרפת את יום הארבעים ליום נפילתו חלל של האימם חוסיין, משמשת כור היתוך בשביל כל המשתתפים בה.