ממשלת הימין של נתניהו אחראית למציאות ההדרדרות בשטח

עשרים שנה חלפו מאז ממשלת יצחק רבין השנייה, והשמאל טרם התאושש ממופע האימים של בנימין נתניהו, שצץ מול המצלמות בכל הזדמנות והאשים את רבין וממשלתו באחריות לפיגועים.

בבחירות 1996 טבע היועץ של נתניהו, ארתור פינקלשטיין, את הסיסמה "אין שלום, אין ביטחון — אין סיבה להצביע פרס", והשאר היסטוריה. "מי היה מפקיר את עצמו בידי רופא שכשל בניתוח? מי היה עולה על אוטובוס שנהגו עשה תאונה קטלנית?". זאת אמר לא אחר מאשר נתניהו אחרי מלחמת לבנון השנייה. גם את "מחאת המילואימניקים" נגד ממשלת אהוד אולמרט תיזמר נתניהו מאחורי הקלעים. כך כתבה נועה אסטרייכר בעתון /הארץ/ וקבעה כי חמישה חודשים חלפו ומדי יום נדקרים ישראלים, עם זאת הממשלה, עסוקה בסימון נציגים של ארגוני זכויות האדם. נועה אסטרייכר אמרה כי דמגוגיה, לפי ויקיפדיה, היא "שיטה לשכנוע והשגת כוח פוליטי המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים ואמונות טפלות - לרוב באמצעות רטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, מוטיבים לאומיים או פופוליסטיים ואזכור סלקטיבי של עובדות". והנה חמישה חודשים של התנגשויות, מתברר כי נתניהו, ולא אחר הוא מגדולי הדמגוגים. לו נתניהו היה באופוזיציה במהלך חמשת החודשים האלה, העיתונים היו מוצפים בתצלומים מהפגנות "ספונטניות". שדרני שטח היו נאלצים לגבור על צעקות המפגינים, שהיו מתגודדים מאחוריהם בכל פעם שהמצלמה היתה נדלקת. עצרות נגד "ממשלת הדמים" היו ממלאות את הכיכרות, ובאחת המרפסות היה עומד נתניהו, מחרף את האוחזים בשלטון ונשבע להמונים, שרק בחירה בו תביא שלום וביטחון. היום היכן הוא הזעם הזה? שואלת נועה אסטרייכר ומשיבה התרגלנו לכך, שהוא לא יגיע משמאל. בכל זאת, כמה פעמים אפשר לשלוף את אותם 3,000 איש מהמיטה? פעם זה מתווה הגז ופעם חוק העמותות... הגיע הזמן להודות: לעמותות השמאל אין כסף להביא אנשים באוטובוסים. יהודים או ערבים. במקביל הימין נוהר בהמוניו באוטובוסים, כש"ממשלת שמאל" או בג"ץ מאיימים למנוע הרחבת בנייה/העברת כסף/הטבות מס להתנחלויות..?!

חמישה חודשים חלפו על אינתיפדת הסכינים, אך לא נצפו הפגנות ובהן ארונות וחבלי תלייה, מפני אנשי הימין המסיתים וקוראי "מוות לערבים" יודעים, שנתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר בעבורם. הם מאפשרים לו להיראות מתון, והוא מאפשר להם לעשות מה שהם רוצים, על הגבעות הגזולות או בוועדת הכספים של הכנסת. ולא משנה אם שפיכות הדמים תימשך. זוהי המציאות בישראל בהתאם לתפיסתה של נועה אסטרייכר,אך עם זאת ניתן לומר למציאות הזאת אחראים הפעילים בשמאל מפני שאין להם תעוזה להעמיד דברים על תקנם, או מפני שבתוכם מסכימים עם העבודה המלוכלכת שעושה נתניהו, תוך מעילה באמון הציבור שבחר בהם מתוך שאיפה לחיות חיים של שקט ורגיעה.