שיא חדש של גזענות

שר המלחמה של ישראל, אביגדור ליברמן, אמנם מתמהמה עדיין בחיסול איסמעיל הנייה ו"מיטוט החמאס" ברצועת עזה — חלק מההבטחות שפיזר מספסלי האופוזיציה ליום שבו יהיה בשלטון — אולם כשמדובר באויבים אחרים,חלשים,

אין ספק שהוא עשוי לבלי חת. האויבים: ילדי מבקשי המקלט, בני 0–6, שכלואים ב"מחסני הילדים" הידועים לשמצה בדרום תל אביב — גנים ופעוטונים מאולתרים, שבהם מתו כ–15 ילדים בחמש השנים האחרונות בשל התנאים הנוראיים השוררים בהם.

ליברמן הנחה את הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, לבטל את הפעילות ההתנדבותית שמקצת מחיילי הצבא היו מעורבים בה, ושעיקרה משחק עם ילדים של מבקשי מקלט בגינות הציבוריות בדרום תל אביב. זאת לאחר לחץ כבד שהפעילו פעילים נגד מבקשי המקלט על חברי כנסת ועל שרים. פעילויות מגוּנות אלו, שכללו את הוצאת הילדים מה"מחסנים" המחניקים למשך שעתיים־שלוש, הוגדרו על ידי לשכת השר "פעילות שיש סביבה מחלוקת ציבורית... במיוחד כשבמקרה זה מדובר גם בפעילות בקרב אוכלוסייה שאינה שוהה כחוק",

מעבר לעובדה, כי אותה אוכלוסייה "שאינה שוהה כאן כחוק", לשון לשכת שר המלחמה, כוללת אנשים שאסורים בגירוש מתוקף עיקרון אי ההחזרה, האוסר לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לו ולחירותו, החלטת ליברמן משקפת אטימות בלתי נתפשת. שכן גם אם מעמד הוריהם שנוי במחלוקת — והוא שנוי במחלוקת רק כתוצאה מהתחמקות ישראל מהסדרתו — נקמה בילדיהם חסרי הישע שגדלים בתת־תנאים היא בגדר רשעות.

הנימוק שעליו חוזר השר ליברמן דומה לזה שהשמיע סגנו, אלי בן דהן, שפנה לרמטכ"ל איזנקוט עוד קודם לכן בבקשה להפסיק את היוזמה: "ראוי יותר שחיילי הצבא יפעלו על פי התפישה של 'עניי עירך קודמים', לנזקקים ולקשישים".

נימוק זה מסווה גזענות בדאגה חברתית. יש לעודד חיילים ואזרחים להתנדב בכל מקום שבו דרושה עזרה. עניי העיר הם גם ילדי מבקשי המקלט, ואין למנוע ממי שרוצה להגיש להם סיוע לעשות זאת. אפשר ואף רצוי לעודד פעילויות התנדבותיות שונות בקרב אוכלוסיות מגוונות, מבלי להסית (שוב) נגד מבקשי המקלט ולנדות אותם.

החלטת שר המלחמה, והתגייסות חברי כנסת מהימין למען מטרה כה בזויה — מניעת סיוע צנוע לילדים במצוקה — מציגה שיא חדש בדה־הומניזציה שנוקטת הממשלה הישראלית כלפי מבקשי המקלט. שיא חדש של גזענות, של מוסר נקלה ואכזריות.