למה גרמניה צריכה עבריינות ישראלית?

פארס טודיי- הסכמת ממשלת גרמניה לרצח העם הישראלי בעזה אינה קשורה לתחושת אשמה כלפי "השואה", זו סוגיה אחרת.

השלטונות בגרמניה יודעים שישראל מבצעת שואה נוספת, אבל הם מנסים לגרום לזה להיראות נורמלי, צודק ובלתי נמנע, על הסיבה לכך צריך לחשוב עמוק.

דו"ח של "פארס טודיי", מתח ביקורת וניתח את ההתנהגות של גרמניה בשנה האחרונה כלפי הפלסטינים, חלקים ממנה ניתן לקרוא כאן:

מ-7 באוקטובר 2023 ועד היום, אף מדינה לא הייתה אלימה כמו גרמניה בדיכוי התומכים של פלסטין, וכך גם התמיכה שלה ברצח העם שמבצע המשטר הישראלי בעזה. נכון לעכשיו, קיום הפגנות תמיכה בפלסטין, בברלין ובכל מקום אחר בגרמניה, עומד בפני מתקפה אכזרית של המשטרה והעיתונות במדינה.

גרמניה עקפה את המפלגה הדמוקרטית האמריקאית בתמיכתה במשטר הישראלי ובאיבה נגד האנשים חסרי ההגנה בפלסטין. אבל השאלה היא: מה הסיבה להתנהגות זו של ממשלת גרמניה ומדוע המדינה הזו משלמת בהתלהבות את העלויות הכבדות של ההגנה על המשטר הישראלי המזויף?

התשובה חבויה בחלק מההיסטוריה הגרמנית שהיא אפלה ומגעילה. אבל, בניגוד לדעה השלטת, אין לזה שום קשר ל"שואה" ולמאמץ לתקן את פשעי גרמניה הנאצית ולהבטיח שלא תהיה חזרה על האירוע. המציאות המרה היא שגרמניה מעולם לא נפטרה מהנאציזם ומעולם לא התמודדה עם המדיניות שהובילה להופעתו של אדולף היטלר.

מגפת "המחלה הגרמנית" במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה סיכנה פעמיים את השלום והביטחון בכל רחבי כדור הארץ וגרמה לנזקים רבים לציוויליזציה האנושית. לאחר מלחמת העולם השנייה, התקבלותה של גרמניה בקהילה העולמית הייתה קשורה לחיסול הנאציזם. באותה תקופה, גרמניה הייתה אמורה להיות רק מדינה של חקלאות וגידול בעלי חיים.

עם זאת, לגרמנים היה מזל שכן מגמה זו ננטשה במהרות. התמזל מזלם שכן מיד לאחר מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות והחשיבות לחיסול הנאציזם נדחתה לשוליים.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות המערב התנגדו בתוקף לחימוש גרמניה פעם נוספת. תוכנית מורגנטאו שנתמכה על ידי נשיא ארה"ב דאז, תיאודור רוזוולט ב-1944, קראה לחיסול מוחלט של תעשיית הנשק של גרמניה ותעשיות אחרות שיכולות לסייע בשיקום הצבא הגרמני. התעשיות הצבאיות הגרמניות פעלו כמו מבנים פוליטיים שעלולים להוביל להופעה חדשה של הנאצים.

בתמיכה בלתי מותנית ובלתי מוגבלת ב"מדינה" היהודית המתהווה כבסיס הצבאי של המערב במערב אסיה, ניסתה גרמניה לתקן את תדמיתה בקרב יריבות המערב. ב-1953 החלה גרמניה לשלם על ההפסדים, אבל לא לניצולי "השואה", אלא ל"המדינה" הישראלית וזה בצורת יצוא נשק.

בינתיים, המערב בראשות ארה"ב היה מרוכז בלחימה בברית המועצות. לבסוף, גרמניה הצטרפה לנאט"ו ב-1955 ותהליך חיסול הנאציזם נשכח. ואכן, במקום להשמיט את האידיאולוגיה של רצח עם שתסלול את הדרך ל"שואה", המערב הפך את גרמניה לישות שתמיד תיתן חיבוק לישראל.

יש לציין ש"השואה" לא הייתה רצח העם הראשון שביצעו הגרמנים. בשנים 1904-1907, הצבא הגרמני, בפיקודו של הגנרל לותר פון טרוטה, טבח ב- 80% מאנשי הררו ו-50% מאנשי נאמה בדרום מערב אפריקה.

הסכמת ממשלת גרמניה לרצח העם הפלסטיני בעזה אינה קשורה כלל לתחושת אשמה כלפי השואה, אלא מעידה על כוונתה של גרמניה לנרמל את תופעת רצח העם וליחס את פשעיה בהיסטוריה העכשווית. הפשעים הישראלים בעזה נותנים לגרמנים את ההזדמנות לטייח על הפשעים שלה במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה.

גורמים רשמיים בגרמניה מבינים שישראל מבצעת רצח עם ופתחה במלחמת טיהור אתני נגד העם הפלסטיני. קנצלר גרמניה, אולף שולץ, מודע להפצצות הבלתי פוסקות על עזה ולהרעבה של הילדים הפלסטינים ובוודאי שמע שיואב גלנט, שר המלחמה הישראלי המודח החל ברצח עם בעזה ותיאר את הפלסטינים כ"חיות אדם". כך כינה היינריך היטלר, מפקד האס-אס הפלילי, את היהודים ב-4 באוקטובר 1943.