מדוע המוסלמים פוסלים מסמך "המלחמה באסלאמופוביה" של ממשלת ארה"ב ?

פארס טודיי - ממשלת ביידן פרסמה לאחרונה מסמך מוזר שכותרתו "מדריך אסטרטגיה" למלחמה באסלאמופוביה ושנאת הערבים.

בעוד ארה"ב תומכת ברצח העם שמבצע המשטר הישראלי בעזה, ממשל ביידן אישר באופן סמלי את מסמך "המלחמה באסלאמופוביה" וב-12 בדצמבר, את מסמך "מדריך האסטרטגיה" לטהר את עצמה, בלי להתייחס לשורשי האלימות הממשלתית נגד המוסלמים באמריקה, להילחם באיסלאמופוביה ובשנאת הערבים. מסמך שעורר תגובות שליליות רבות.

אתר Middle East Eye פירסם דו"ח שכותרתו "תנועות סימבוליות" : מדריך אסטרטגיית הבית הלבן הזה הוא רק התצוגה האחרונה של המעורבות השטחית והסמלית ברובה של ממשל ביידן כלפי קהילות מוסלמיות.

בדוח נכתב : המוסלמים בארה"ב אינם צריכים איש קשר מוסלמי בבית הלבן. הם צריכים הפסקת האלימות הממשלתית נגדם.

לפי  "פארס טודיי", בדו"ח, שהתייחס לסיסמתו של ביידן, נכתב על מימוש "חופש והזדמנות לכולם בארצות הברית" והדגיש כי : טענות כאלה הן שקריות בהתחשב במורשת ההיסטורית של רצח העם, הדחיקה לשוליים, הדחייה והאכזריות של הממשלה הקולוניאלית הזו. אבל החלק הקשה של יצירת מיתוס זה הוא שהוא ממשיך לעבוד גם היום למרות השקר הבוטה הזה.

לאחר חמישה עשר חודשים של מלחמת עזה ורצח העם של הפלסטינים על ידי המשטר הישראלי, שנתמך על ידי ארצות הברית, מסמך זה הוא הפעולה האחרונה של הבית הלבן כלפי הקהילות הערביות והמוסלמיות בארה"ב. ההוראה או מדריך האסטרטגיה הזה התחילו בהצהרה של ג'ו ביידן בתגובה לעריפת ראשו של נער מוסלמי פלסטיני-אמריקאי, ואדי אל-פאיומי, על ידי בעל הבית שלו. מסמך זה משווה את האווירה הנוכחית של ארה"ב לתקופה שלאחר התקפות ה-11 בספטמבר שבעקבותיהן נפגעו מוסלמים, ערבים ואזרחים מאסיה, תוך המסמך חוזר על דבריו של ביידן בגינוי האלימות נגד קהילות אלו, ומפחית את תפקידה של הממשלה בדחיקת הנושא הזה לשוליים. עם זאת, ביידן הדגיש דוגמה ספציפית לאלימות במדינה, שהיא האיסור של דונלד טראמפ על מוסלמים. לאחר מכן הוא משבח את עצמו על ביטול המדיניות השגויה של איסור נסיעה לאמריקה ביום הראשון לנשיאותו..

למרות סיסמת הלחימה באסלאמופוביה, ממשלת ביידן, בפועל, תומכת באופן מלא בישראל שמבצעת רצח עם נגד הפלסטינים בעזה, ומתעלמת מהפרת זכויותיהם של המוסלמים והערבים באמריקה וכופה כל סוגי ההגבלות והאלימות נגדם, זה הפך לגורם מרכזי לאיסלמופוביה ולהפצת אלימות נגד המוסלמים. בהקשר זה, מייקל קייסי, הסגן הפוליטי לשעבר של המשרד לענייני פלסטינים במשרד החוץ האמריקאי, מתח ביקורת על מדיניות ממשלת ג'ו ביידן ביחס לעזה ואמר: לוושינגטון לא אכפת מהסבל של הפלסטינים ורודפת אחרי האינטרסים של ישראל. זה מביש לחלוטין, שהממשלה האמריקאית נכנעת לדרישות של ישראל ותומכת בה למרות פעולותיה בעזה. הדבר עורר כעס וביקורת, והנשיא הדמוקרטי של ארצות הברית זכה לכינוי "ג'ו רצח העם".

מצד שני, הטענות של ממשלת ביידן בדבר ההכרח לעמוד נגד הפצת שנאה נגד מוסלמים במדינה חופשית ומבוססת צדק, מנוגדות לעובדות האובייקטיביות באמריקה. טענות כאלה לא רק מזינות את האלימות של המדינה נגד רבות מהקבוצות אותן היא מתיימרת להגן מפני פשעי שנאה, אלא גם על ידי שכנוע קהילות יעד (כאן, מוסלמים וערבים) שהממשלה האמריקית,  מעוניינת בפועל בביטחונם וברווחתם., היא מבקשת להטעות ולהרגיע אותם.

לאיסלאמופוביה מאורגנת באמריקה יש מימדים חדשים מדי יום והובילה להיווצרות אנטי-אסלאמיות, שמשמעותה התמודדות מעשית עם האיסלאם והמוסלמים. המפגשים הללו מצאו ממדים פוליטיים, חברתיים, תקשורתיים וכעת פיזיים שונים. הגל הנרחב והמתוכנן של האיסלאמופוביה הופיע בפורמטים רשמיים ולא רשמיים שונים ותוך כדי ציור דימוי מבולבל ומעוות של האסלאם והמוסלמים, הוא הטיל הגבלות ולחצים פסיכולוגיים ומשפטיים רבים על המוסלמים החיים באמריקה. במקביל, עמדותיהם ופעולותיהם של גורמים אמריקאים מכוונים להפצת איסלאמופוביה ואלימות נגד מוסלמים. בפרט, דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית לשעבר, מהמפלגה הרפובליקנית, היה מנהיג האיסלאמופוביה ושנאת המוסלמים באמריקה ובמערב.

מנגד, באמריקה, אנטי-אסלאמיות ומעשי אפליה ואלימות מילולית ופיזית, עקב הצמיחה המשמעותית של קבוצות ימין קיצוני, במיוחד בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ, ידעו עלייה, בצורה של תקיפת מסגדים והצתת מקומות פולחן אסלאמיים, התקפות פיזיות ומילוליות נגד מוסלמים ולא מוסלמים שנראים דומים להם ממערב אסיה, כאשר אפליה של חסידי האסלאם בענייני חינוך ותעסוקה שונים, מציגה דוגמה של אנטי-אסלאמיות.