האם המערב מטמוטט?

רעידת האדמה שגרם טראמפ בהתקרבות לרוסיה כדי לסיים את המלחמה באוקראינה הובילה לניתוחים שונים לגבי אחדות ארצות הברית ואירופה.

על ידי התעלמות מתפקידה של ממשלת אוקראינה וממשלות אירופה וגישה ישירה למשא ומתן עם רוסיה, טראמפ קרא תיגר על מודל היחסים בין המדינות משני צדי האוקיינוס ​​האטלנטי לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

במשך שנים לאחר קריסת ברית המועצות, חשבו באירופה ובמדינות המערב שבסדר החדש שמתגבש, "מערכות דמוקרטיות ליברליות מערביות" יהיו מאוחדות וקוהרנטיות מול מערכות ריכוזיות המתנגדות למדיניות המערב. אבל עלייתו לשלטון של דונלד טראמפ בארצות הברית והעמדות שהוא וצוותו נקטו חשפו את השקר של רעיון זה.

ה"ניו יורק טיימס" כתב במאמר האחרון שלו בנושא: "עדיין לא ברור עד כמה תתקדם ההתקרבות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לרוסיה והפקרת בעלות ברית ותיקות".

אבל אולי ה"מערב" כבר נעלם. המאמר ב"ניו יורק טיימס" ציין כי מדינות אירופה עומדות על סף "עידן חדש", והוסיף כי ארצות הברית הפנתה כעת עורף לבת בריתה ובמקום זאת התקרבה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הדיווח של הניו יורק טיימס קובע: אירופה, מרגישה נטושה, חרדה ממשימת ההתחמשות העצומה שלה ומופתעת מהשינוי של האידיאולוגיה האמריקאית, מוצאת את עצמה מבודדת.

ולרי האיירValérie Hayer , ראש קבוצת "חידוש אירופה" בפרלמנט האירופי, אמרה: "ארצות הברית הייתה העמוד שסביבו נוהל השלום, אבל היא שינתה את הברית, טראמפ חוזר על התעמולה של פוטין. נכנסנו לעידן חדש". המגזין "Foreign Policy" כתב בעבר במאמר המתייחס לפעולותיו האחרונות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "ממשל טראמפ הלך הרבה יותר מעבר לבחינה מחדש של הברית הטרנס-אטלנטית; ארה"ב היא כעת האויב של אירופה".

המגזין האמריקאי הוסיף: "במקום להתייחס למדינות אירופה כשותפותיה החשובות ביותר של ארה"ב, נראה שטראמפ שינה את עמדתו ורואה בנשיא הרוסי אופציה טובה יותר לטווח הארוך". בעוד שהערכות לגבי הזיקה של טראמפ לפוטין קיימות כבר שנים, נראה שהרגשות המשותפים הללו מנחים כעת את מדיניות ארה"ב.

לפי הניו יורק טיימס, המושג "המערב" בעידן המתהווה הזה אינו ברור כעת. במשך שנים רבות, למרות מתחים קשים מדי פעם בין אירופה לארה"ב, המונח ייצג שחקן אסטרטגי אחד המאוחד במחויבותו ל"ערכי הדמוקרטיה הליברלית".

המפסידים הגדולים משינוי הגישה של טראמפ כלפי בעלות בריתו הן מדינות אירופה, שנמצאות תחת המטרייה הביטחונית האמריקאית כבר שמונים שנה. זאת בזמן שממשלות אירופה מתמודדות עם אתגרים גדולים ביטחוניים בתוך וברמת האיחוד האירופי.

"ללא קשר לשינויים הטקטיים של טראמפ, הסיכון הגדול ביותר הוא להכחיש שטראמפ נטש את 'הדמוקרטיות הליברליות'", אומרת ניקול בכראן Nicole Bacharan, פרופסור למדעי המדינה במכון למדע המדינה בפריז: סיאנס פו Sciences Po, "טראמפ יודע לאן הוא הולך. על אירופה לשאול את עצמה: איזה כוח צבאי יש לנו ואיך אנחנו יכולים לגבש ולחזק את הכוח הזה במהירות?"

אף מדינה באירופה לא הייתה מעורערת על ידי שינוי הגישה של ארה"ב כמו גרמניה. הרפובליקה הגרמנית שלאחר המלחמה הוקמה בעיקר בתמיכה אמריקאית. גרמניה מארחת 35,000 חיילים אמריקאים ועשרות ראשי נשק גרעיני.

זה מגיע על רקע הערכות כי ארצות הברית מתכוונת להסיג חיילים אמריקאים מגרמניה ולהעבירם להונגריה. התפתחויות אלה מעידות על שינויים אסטרטגיים גדולים. בחודש שעבר, אמר כריסטוף הויסגן, נשיא ועידת הביטחון של מינכן מטעם גרמניה, בסוף התפקיד שלו כאשר דמעות בעיניו: "קל להרוס סדר המבוסס על כללים ומחויבות לזכויות אדם, אבל יהיה קשה מאוד לבנות אותו מחדש". עבור חלק מהגרמנים, זוהי בגידה בלתי נסלחת מארה"ב, מדינה שמילאה תפקיד מרכזי בתבוסתו של היטלר, תומכת כעת במפלגה כמו אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), שלחבריה יש נטיות נאציות מובהקות, שכעת היא המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה.

MR