אוניברסיטאות מערביות לאחר המלחמה על עזה: שינויים עמוקים בעמדות אקדמיות
-
אם המודל האירופוצנטרי, המבוסס על הביטחון והידוק המעקב, אוניברסיטאות עלולות להפוך למרחבים ניטרליים אך בכפייה, מה שיגביל את תפקידן כמעבדת רעיונות
"מה שקרה באוניברסיטאות המערביות מאז תחילת המלחמה בעזה אינו רק תגובה זמנית, אלא עיצוב מחדש של החוזה החברתי האקדמי, בעל השלכות עמוקות על הפוליטיקה הבינלאומית"
מאז פרוץ מלחמת ההשמדה נגד עזה באוקטובר 2023, אוניברסיטאות מערביות הפכו לזירות של עימות פוליטי, משפטי ומוסרי. הסוגיה אינה עוד רק עניין של סולידריות סמלית עם הפלסטינים; היא הפכה למבחן של מבני הממשל של אוניברסיטאות: כיצד לאזן בין חופש הביטוי, הסדר הציבורי והלחץ מצד מממנים? הנתונים והעובדות משנת 2024 ו-2025 מצביעים על כך שהנושא חרג מעבר למחאות חולפות ונכנס לשלב של כתיבה מחדש של הכללים.
ארה"ב: בין הכלה דרך המו"מ לבין הידוק ביטחוני
בארצות הברית, הסצנה הייתה אינטנסיבית ומגוונת יותר, החל מעימותים ביטחוניים ישירים ועד להסכמים יצריתיים שננקטו במשא ומתן. אביב 2024 ראה את שיאה של תנועת הסטודנטים, עם יותר מ-3,000 מעצרים ביותר מ-60 אוניברסיטאות.
אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת קליפורניה היו מוקדי תסיסה מרכזיים, שם פוזרו מחנות בכוח על רקע סיקור תקשורתי נרחב. אך אוניברסיטאות אחרות, כמו בראון ונורת'ווסטרן, בחרו במשא ומתן ולא בעימות.
בבראון, הסטודנטים סיימו את הפגנת השבת שלהם לאחר שההנהלה התחייבה להעלות להצבעה הצעה לנסיגה מהשקעות הקשורות לישראל להצבעה מוסדית, בעוד שנורת'ווסטרן הגיעה ל "הסכם דירינג-מדו", שקבע כללים למחאה ופתח סוגיות של שקיפות השקעות.
צרפת: החלטה מהירה ומאבק על סמליות
בצרפת, תגובת המדינה והאוניברסיטאות הייתה נחרצת ומהירה יותר, אך הסמליות של אתרי המחאה הפכה אותם להשפעה פוליטית רבה יותר באופן משמעותי.
שביתות השבת בסורבון ובסיינס פו במאי 2024 הסתיימו במהירות בהתערבות משטרתית ובמעצר של כ-88 סטודנטים, בנוסף לפינוי מפגינים מ-23 מוסדות חינוך ביום אחד. דפוס זה שמר על שיעורים סדירים אך העביר את המאבק מהקמפוסים לזירה הפוליטית והתקשורתית.
גרמניה: תקרה נמוכה לחופש הביטוי והשפעת ההקפאה
בגרמניה, החוק שזור במסגרת מדיניות ביטחון כדי למזער את היקף המחאות. במאי 2024, פיזרה המשטרה עצרת באוניברסיטה החופשית של ברלין, עצרה 79 בני אדם תוך שעות ולאחר מכן פתחה ביותר מ-150 חקירות. כמו כן, היא סיימה עצרת באוניברסיטת הומבולדט שבה נעצרו כ-130 בני אדם. הסביבה המשפטית, ובמיוחד הגדרות האנטישמיות, גרמה לאוניברסיטאות להתערבות משטרתית מהירה, ויצרה מה שניתן לכנות "אפקט הקיפאון" על החופש האקדמי, כאשר פרופסורים וסטודנטים נמנעים מאירועים מחשש למתן דין וחשבון.
איטליה: מהרחוב להחלטות מוסדיות
באיטליה, תנועת הסטודנטים נקטה צעד קדימה, והפכה את הלחץ על השטח להחלטות רשמיות בתוך אוניברסיטאות. ערי אוניברסיטאות גדולות כמו טורינו, בולוניה ופירנצה חוו גל של הפגנות שבת במחצית הראשונה של 2024. עם זאת, האירוע הבולט ביותר היה הצבעת מועצת אוניברסיטת טורינו במרץ על סיום הסכם מחקר עם מוסדות ישראליים. ביוני, אוניברסיטת פלרמו השעתה את תוכניות ארסמוס עם אוניברסיטאות ישראליות.
השוואה טרנס-אטלנטית: שני דפוסים שונים של לגיטימציה ומגבלות הכוח
כאשר משווים את הניסיון האמריקאי והאירופאי, מגלים שההבדל אינו מוגבל למידת הסובלנות, אלא משתרע על פילוסופיית ניהול האוניברסיטה עצמה.
בארצות הברית, לגיטימציה מבוססת על חופש הביטוי וניהול פיננסי עם אפשרות למשא ומתן, בעוד שבצרפת ובגרמניה, לגיטימציה מבוססת על שמירה על הסדר הציבורי, גם אם זה מצמצם את מרחב המחאה. איטליה מייצגת דרך ביניים, שבה לחץ בשטח מותר אם הוא מוביל להחלטות מוסדיות הניתנות לאכיפה.
פער זה עשוי להשפיע על ניידות הסטודנטים הבינלאומית עצמה, שכן סטודנטים עשויים לבחור יעדים אקדמיים על סמך חירותם ויכולתם להשפיע על החלטות.
אירועים אחרונים מציגים בפני האוניברסיטאות ארבעה מסלולים אפשריים, שיותר מאחד מהם עשוי לוות את השני במציאות:
- נורמליזציה מוסדית: אוניברסיטאות עשויות לבחור לשלב מחאות בערוצים פורמליים כמו סמינרים או מועצות סטודנטים, מה שיאפשר הבעת עמדות באופן מאורגן וחוקי, ובכך להפחית את הסבירות לעימות עם רשויות הביטחון.
- הגברת האבטחה: רשויות או הנהלות אוניברסיטאות רשאיות להדק את המעקב ולהטיל הגבלות מחמירות יותר על פעילות הסטודנטים, באמתלה של שמירה על ביטחון וסדר, דבר שעשוי להגביל את חופש הביטוי בקמפוס.
- בינלאומיות חלופית: אם היחסים האקדמיים עם ארצות הברית או האיחוד האירופי מתערערים, אוניברסיטאות עשויות לשאוף לבנות שותפויות עם מוסדות באסיה, אפריקה או אמריקה הלטינית כדי להרחיב את אפשרויותיהן ולהפחית את תלותן במערב.
- תשישות וקיפאון: עם הזמן, ההתלהבות עשויה לדעוך והפעילות עשויה לרדת, אך המבנה הארגוני של התנועה נשאר, כלומר ניתן להפעיל אותה מחדש במהירות אם מתעורר משבר או נושא שנוי במחלוקת חדש.
לסיכום
מה שקרה באוניברסיטאות המערביות מאז תחילת המלחמה בעזה אינו רק תגובה זמנית, אלא עיצוב מחדש של החוזה החברתי האקדמי, בעל השלכות עמוקות על הפוליטיקה הבינלאומית.
במהלך השנתיים הקרובות ייקבע האם אוניברסיטאות יכילו את הפוליטיקה באמצעות מיסוד ורגולציה, ידחפו אותה אל מחוץ לכותליהן באמצעות ביטחון וחקיקה, או ימצאו נוסחה היברידית שתאזן בין השניים.
אם המודל האמריקאי של משא ומתן יתרחב ויהפוך לנורמה, אנו עשויים להיות עדים להופעתה של "אוניברסיטה כשחקן בינלאומי" שתאמץ עמדות השקעה ואקדמיות הקשורות לזכויות אדם, בדומה לחוויית הנסיגה האקדמית ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות השמונים.
אם המודל האירופי-מרכזי, המבוסס על ביטחון והידוק הצנזורה והמערב, אוניברסיטאות עלולות להפוך למרחבים ניטרליים כפויים, מה שיגביל את תפקידן כמעבדת רעיונות.
בטווח הארוך, שלב זה עשוי לייצר דור חדש של אקדמאים וסטודנטים הרואים באוניברסיטה לא רק מוסד למידה, אלא כפלטפורמה שבה ידע, עמדה אתית ולחץ פוליטי מצטלבים, מה שהופך אותה לחלק ישיר מדיונים עולמיים מרכזיים.
FT
