מאפריקה עד אמריקה: אמנים ופרשנים בינלומיים תומכים בסוגיה הפלסטינית ומוקיעים את פשעי ישראל

למרות מכונת התעמולה הישראלית שנתמכת על ידי מכונות הפרופוגנדה המערבית, האמת נחשפה וקולותיהם של בני החורין ברחבי העולם עלו להביע סולידריות והזדהות עם בני העם הפלסטיני, במיוחד בעזה: זוהי כוכבת הקולנוע האוסטרלית קייט בלאנשט מצהירה במלוא הפה שהיא תומכת בעם הפלסטיני ומוקיעה את הישות הישראלית הכובשת במהלך נאומה בפסטיבל אל גונה במצרים; ומעבר לאוקינוס, הפרשנית הפוליטית, הסופרת, המפיקה, המגישה והעיתונאית האמריקאית, אנה קספריין האשימה את הצבא הישראלי בביצוע רצח עם ברצועת עזה

פארס טודיי - בהופעה הומניטרית נוגעת ללב בשולי פסטיבל הסרטים אל גונה The El Gouna Film Festival במצרים, פרסמה השחקנית האוסטרלית זוכת האוסקר קייט בלאנשט Cate Blanchett קריאה לפליטים ברחבי העולם, ובמיוחד לעם הפלסטיני והסודאני, והדגישה כי "מאחורי כל מספר עומד בן אדם עם שם, זיכרון ותקווה".

בלאנשט, המשמשת כשגרירת רצון טוב מטעם הנציבות העליונה לפליטים של האו"ם, דיברה במהלך פאנל בהנחיית אשת התקשורת הלבנונית רייה אבי ראשד, כחלק מהמהדורה השמינית של פסטיבל הסרטים אל גונה, על מסעה הארוך בשירות סוגיות עקירת בני אדם, והדגישה כי אמנות יכולה לשמש גשר בין מודעות לחמלה, תוך החזרת הנוכחות האנושית של הקורבנות בתוך סערת העולם.

הכוכבת בת ה-56 הסבירה שעבודתה עם נציבות האו"ם לפליטים אפשרה לה לעסוק מקרוב בסיפורים של פליטים, כולל פליטים פלסטינים אשר, עשרות שנים לאחר הנכבה, עדיין חולמים לחזור לאדמתם.

"דורות שנולדו בגלות נושאים זיכרון קולקטיבי של אובדן ותקווה כאחד", אמרה. "האנשים האלה פשוט רוצים שקולם יישמע ושאנושיותם תכובד".

בלאנשט הוסיפה כי נציבות האו"ם לפליטים UNHCR  פועלת מזה שנתיים לפיתוח קרן תמיכה לעקורים, לצד קמפיינים בינלאומיים להעלאת קולם של אלו שנפגעו ממלחמה ועקירה לקהילה הבינלאומית. היא הדגישה כי אמנות וקולנוע יכולים לתרום ביעילות לשינוי התפיסה השטחית של פליטים על ידי הדגשת סיפוריהם וערכיהם האנושיים.

כזכור, בלאנשט דיברה על מסעה בן שמונה השנים בתמיכה בפעילות פליטים, ותיארה זאת כ"חוויה משנה חיים".

"העבודה בשטח גרמה לי להבין שסיוע אינו מוגבל למתן מחסה או מזון, אלא כולל שמירה על זהותם וכבודם האנושי של אלו שאיבדו את הכל", אמרה.

היא ציינה כי מספר הפליטים והעקורים ברחבי העולם הוכפל בעשור האחרון, ועולה על 60 מיליון בני אדם, והדגישה כי מחסור כרוני במימון הותיר את הקהילות המארחות נושאות נטל מעבר ליכולתן.

היא הדגישה כי תמיכה פסיכולוגית ומוסרית אינה פחות חשובה מתמיכה חומרית, במיוחד לאור הטראומה שחווים הפליטים עקב מלחמה, שינויי אקלים ואובדן הביטחון האישי.

בסיום הפאנל, פסטיבל הסרטים של אל גונה העניק לכוכבת קייט בלאנשט את פרס "גיבורה הומניטרית" כהוקרה על מאמציה המתמשכים לפעול למען סוגיות פליטים ולתמוך ביוזמות הומניטריות ברחבי העולם.

בלאנשט עלתה לבמה כדי לקבל את הפרס לפני הקרנת סרטה החדש, "אבא, אמא, אחות, אח", בבימויו של ג'ים ג'רמוש, שהוקרן בבכורה עולמית ערבית בפסטיבל הסרטים אל גונה.

בנאומה לקהל אמרה, "אמנות לבדה אינה משנה את המציאות, אך היא מזכירה לנו את האנושיות המשותפת שלנו, ושמאחורי כל משבר עומד בן אדם שמחכה להישמע".

היא סיימה את נאומה בחיוך נוגע ללב, ואמרה, "אם לאמנות יש תפקיד, זה לגרום לנו לראות את העולם דרך עיניהם של אחרים... וזה מה שכולנו מנסים לעשות כאן באל גונה".

ומעבר לאוקינוס, יש סיפור אחר של תמיכה בפלסטינים ושל גינוי הפשעים של ישראל:

אנה קספריין ... קול אמריקאי חופשי המאתגר את ישראל ומגן על עזה

פרשנית פוליטית, סופרת, מפיקה, מגישה ועיתונאית ארמנית-אמריקאית עצמאית, הצהרותיה בנושא הפלסטיני ותפקידה של ארה"ב בסכסוך עוררו גל של אינטראקציות, החל מתמיכה עזה ועד ביקורת קשה, מה שהופך אותה למוקד דיון תקשורתי וציבורי לאחרונה.

סגנונה הישיר והשימוש בלשונה החדה והנלהבת בהבעת דעותיה, במיוחד בנוגע לישות הישראלית הכובשת ולמעורבות האמריקאית במלחמה ברצועת עזה, הניעו רבים להגן על זכותה לחופש הביטוי, בעוד שאחרים ראו בכך מתקפה על בעלת ברית אסטרטגית אמריקאית.

הדבר גם עורר מחלוקת נרחבת בקהילה הארמנית בשל הקשר שלו לתוכנית "הטורקים הצעירים", בהתחשב במשמעות ההיסטורית של המונח לקהילה הארמנית, אם כי מייסדי התוכנית הכחישו כל קשר בין השם להיסטוריה הטורקית-ארמנית.

אנאהיט מיסאק "אנה" קספריאן, שנולדה בשנת 1986 בלוס אנג'לס, קליפורניה, להורים מהגרים ארמנים, מזדהה עם זהותה הארמנית למרות השנים שחלפו מאז הגירתה של משפחתה מארמניה.

אנה קספריאן גדלה כשהיא מדברת שפת האם הארמנית, וסיפרה שצפייה בסרט "רחוב סומסום" כילדה עזרה לה ללמוד אנגלית במהירות. היא רקדה בלט מגיל שלוש עד 19, וקיימה הופיעות בלט באופן מקצועי.

לאחר מכן היא נרשמה לאוניברסיטת קליפורניה סטייט, נורת'רידג', שם קיבלה תואר ראשון בעיתונאות ולאחר מכן תואר שני במדעי המדינה בשנת 2010. קספריין אמרה שראייתה של העיתונאית האמריקאית ברברה וולטרס בתוכנית "20/20" של ABC נתנה לה השראה לקריירה בעיתונאות.

מיד לאחר סיום לימודיה, היא מונתה לעוזרת מפיקה ב-CBS News בלוס אנג'לס. היא אמרה שהייתה בת מזל להתקבל לעבודה מיד לאחר סיום הלימודים, אך לא אהבה לעבוד ב-CBS משום שהתקשורת המרכזית "לא הייתה מהנה" בגלל "סביבת העבודה האוטומטית" שבה לא יכלה לומר את מה שרצתה בשידור או לכתוב סיפורים שחשובים לה, אמרה.

בהופעה בתוכניתו של איש התקשורת הבריטי פירס מורגן "בלי צנזורה", קראה קספריין לארצות הברית להישאר מחוץ לסכסוכים עם ישראל, באומרה: "תעזבו את אמריקה מזה. הגברים והנשים שלנו במדים לא צריכים למות למען ארצכם". הצהרה זו הגיעה בהקשר של ביקורתה על האפשרות שארצות הברית תסתבך בסכסוך עם איראן עבור הישות הכובשת.

בפרק אחר של אותה תוכנית, הטון של קספריאן התגבר משמעותית, כשהיא האשימה את הצבא הישראלי בביצוע רצח עם בעזה וניהלה עימות מילולי סוער עם אורח שתמך במלחמה על עזה, עד כדי קטעה אותו ואמרה בכעס: "אני לא אתן לך לכפות סחבת , חסר בושה!" הביטוי הפך ויראלי ועורר מחלוקת בינלאומית גדולה, והפך לאחד הרגעים הדרמטיים ביותר באותו ראיון טלוויזיוני. היא גם פתחה במתקפה חריפה על עיתונאי ישראלי, דחתה ניסיונות להשתיקה באמתלה של 'השואה' או מי שהאשים אותה באנטישמיות, באומרה: "את מגעיל".

סרטון נוסף של גספריאן הופץ ברשתות החברתיות, ובו פנתה לישראלים באומרה: "אתם שנואים ברמה בינלאומית... אל תתנו לתעמולה שמשודרת בתקשורת האמריקאית להטעות אתכם". היא הדגישה כי שנאה זו "אינה נובעת מאנטישמיות, אלא מהפעולות והמדיניות שישראל נוקטת".

בתוך המחלוקות סביב דעותיה, עוקבים רבים שיבחו אותה, ראו בעמדותיה אמיצות וכנות, והדגישו כי דבריה שופכים אור על הטרגדיה ההומניטרית המתמשכת בעזה, שלעתים קרובות נעדרת מסיקור התקשורת האמריקאי המסורתי. מבקרים, לעומת זאת, תקפו אותה בחריפות, האשימו אותה בפגיעה ביחסי ארצות הברית עם בעלת ברית אסטרטגית וראו בה סטייה מנורמות תקשורתיות המאפשרות דיאלוג אמיתי ו"אנטישמיות".

בכמה הצהרות לתקשורת, אנה קספריין הביעה עמדה חדה ואנושית נגד האכזריות של הפעולות הצבאיות הישראליות ברצועת עזה. היא ביקרה את מדיניות החוץ האמריקאית כמוטה ומזיקה, ואף מסכימה לתמיכה בפשעים נגד אזרחים. בעימות טלוויזיוני, היא הכריזה, "אני מזהה רצח עם כשאני רואה אותו".

סגנונה הנועז, המשתלב בחוש הומור נוקב, הוביל אותה להציע תיאור מרגש של תולדות משפחתה. בגישה זו, היא אומרת: "היה הבדל מהותי בין קהילות הפליטים הארמניות והיהודיות שהגיעו לפלסטין במהלך המאה ה-20. הארמנים הגיעו לפלסטין בבקשת מקלט, והם השתלבו בחברה המארחת ותרמו לה. שר החוץ הפלסטיני הנוכחי, פרסין אגבקיאן, למשל, הוא ארמני פלסטיני".

ייתכן ששורשי עמדתה האתית טמונים גם ברקע התרבותי שלה, שכן היא הצהירה שוב ושוב שהיא נשענת על ניסיונה כארמנית-אמריקאית, באומרה "אני ארמנית, ואני מזהה רצח עם כשאני רואה אותו", בהתייחסה להיסטוריה הארמנית וקושרת ישירות את זיכרונה ההיסטורי למה שקורה בפלסטין.

FT