מדוע עמדתה של ספרד בתמיכתה בפלסטין מיוחדת?

לאחר שנים של יישור קו עם העמדה האירופית בנושא הפלסטיני, מדיניות החוץ הספרדית עברה שינוי איכותי לעבר עצמאות ויעילות רבה יותר בהתמודדות עם משברים באזור מערב אסיה (מזרח התיכון), ובמיוחד בנושא הפלסטיני

פארס טודיי - שינוי זה תורגם לצעדים מעשיים רבים, כולל הגברת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, לחץ בתוך האיחוד האירופי לאמץ עמדות מחמירות יותר, ואיסור כניסה של דמויות ישראליות שמדריד רואה כאחראיות ישירות למלחמת רצח העם וההרס שמנהל הכיבוש הישראלי נגד הפלסטינים.

השינויים במדיניות החוץ הספרדית כלפי הסוגיה הפלסטינית והגורמים שהובילו אליהם היו נושא מחקר של מרכז אל-אהראם ללימודים פוליטיים ואסטרטגיים שכותרתו "ספרד ועזה: קריאה של מניעים אסטרטגיים והשלכות אזוריות".

המחקר, שפך אור על ההקשרים שבהם התרחשה טרנספורמציה זו, ולאחר מכן סקר את המוטיבציות הפנימיות והחיצוניות שתרמו לה.

שינוי אסטרטגי

עם פרוץ המלחמה על עזה בשנת 2023, ספרד בחרה בדרך ייחודית בתוך האיחוד האירופי. בעוד שבירות מערביות גדולות אימצו שיח מסורתי המאשר את "זכותה של ישראל להגן על עצמה" תוך עצימת עין מהפרות נגד אזרחים, מדריד בחרה לסטות מקונצנזוס מרומז זה, וגינתה, על ידי ראש ממשלתה, פדרו סאנצ'ס, את ההרג חסר ההבחנה של אזרחים.

ספרד איחדה כוחות כדי להוביל גוש אירופי מתקדם שכלל את אירלנד, בלגיה, סלובניה ומדינות אחרות, וקראה להפסקת אש ולהגברת הסיוע ההומניטרי במקום ליישר קו לחלוטין עם עמדות ארה"ב ובריטניה.

מאז סוף 2023, ספרד נקטה צעדים קונקרטיים ברחבי העולם כדי לסייע במשבר עזה, והודיעה באוקטובר 2023 על השעיית כל היצוא הצבאי לתל אביב.

צעד זה הגיע לשיאו בספטמבר 2025, כאשר מועצת השרים הספרדית אישרה צו מלכותי המאשר והפך את האיסור לקבוע, כך שיכלול את כל סוגי הנשק והציוד הצבאי הנשלחים לכיבוש הישראלי.

במאי 2025, הצביע הקונגרס הפרלמנט על הצעה לא מחייבת הקוראת לאמברגו נשק מקיף על ישראל, להגברת התמיכה ההומניטרית לעזה ולחיזוק הכלים המשפטיים הבינלאומיים כדי להעמיד את האחראים להפרות לדין.

שינוי זה במדיניות החוץ הספרדית כלפי פלסטין לא היה עמדה אקראית, אלא תוצאה של מחקרים ורעיונות שהוצגו על ידי מרכזי מחקר יוקרתיים הממלאים תפקיד בקביעת מדיניות, ובראשם מכון אלקאנו המלכותי, שפרסם המלצות שמטרתן לתמוך בעניין הפלסטיני.

ראוי לציין כי לשינוי זה היו נסיבות קודמות שקדמו למלחמת עזה האחרונה. הממשלות שהוטלו עליהן סנקציות במדריד בוחנות במשך שנים את רעיון ההכרה במדינת פלסטין כצעד לקידום תהליך השלום. רעיון זה נותר על הפרק במשך עשור לפני שהתנאים ליישומו הבשילו בשנת 2023 ואילך.

סיבות וגורמים

השינוי בעמדתה של ספרד בנוגע לעזה ולפלסטין הוא התפתחות משמעותית, המונעת על ידי גורמים פנימיים הקשורים למבנה הפוליטי ולדעת הקהל הלאומית, וגורמים חיצוניים שנכפו על ידי המלחמה, מאזן הכוחות באיחוד האירופי והזירה הבינלאומית.

ראשית: גורמים פנימיים

1. האוריינטציה האידיאולוגית של הממשלה

מאז שראש הממשלה פדרו סאנצ'ס קיבל את השלטון הסוציאליסטי בשנת 2020, הוא אימץ עמדות אנטי-קולוניאליות בכל צורותיה, וצוותו החל לקדם את המטרה הפלסטינית. באוקטובר 2023, שרת הרווחה דאז, איונה בלרה, תיארה את פעולות ישראל בעזה כהשוות לרצח עם וקראה לסנקציות ולשפוט את נתניהו על פשעי מלחמה.

התנאים הפנימיים בספרד תרמו להחלטתו של ראש הממשלה לפרסם את דרישות ממשלתו ולאמץ עמדה מחמירה יותר נגד הישות הישראלית.

2 - דעת הקהל הספרדית

מחקר שנערך לאחרונה על ידי המכון המלכותי אלקאנו במאי 2024 גילה כי 78% מהספרדים תומכים בהכרה של מדינות אירופה במדינת פלסטין, ורוב זה כולל תומכי כל המפלגות הגדולות במדינה.

הציבור הספרדי באופן מסורתי גם מגלה אהדה לסבלם של הפלסטינים, ודורש באופן קבוע את הסקרים האירופיים בתמיכה בזכויות הפלסטינים ובגינוי ההתנחלויות הישראליות.

3- מורשת היסטורית ויחסים עם העולם הערבי

בניגוד למדינות אירופאיות רבות, לספרד רקע היסטורי מובהק בנוגע למדיניותה המזרח תיכונית, לאחר שעיכבה את ההכרה במדינת ישראל עד 1986 (המדינה האחרונה במערב אירופה שעשתה זאת).

בתקופת הגנרל פרנקו (1939-1975), ספרד, מבודדת מהמחנה המערבי, מצאה את עצמה פתוחה לבריתות חלופיות עם מדינות ערב, ויצרה קשרים הדוקים עם מדינות כמו מצרים, ערב הסעודית ומרוקו כדי לפצות על בידודה האירופי.

למרות שספרד היא כיום חברה מרכזית באיחוד האירופי, מורשת הפתיחות כלפי העולם הערבי יצרה אהדה לסוגיות ערביות, כולל העניין הפלסטיני. יתר על כן, הקשרים ההיסטוריים בין ספרד לעולם האסלאמי תרמו לעיצוב הבנה טובה יותר של סוגיות ערביות בהשוואה לשותפות אירופאיות אחרות.

שנית: גורמים חיצוניים

1. מלחמת עזה

השינוי הספרדי החדש נבע מהלחמה הישראלית על עזה, שיצרה משבר הומניטרי חסר תקדים ואילצה בירות אירופאיות רבות לבחון מחדש את עמדותיהן הקודמות, שנסבו סביב הרעיון של "זכותה של ישראל להגן על עצמה".

1. ההתפלגות האירופאית וחילוקי הדיעות

המלחמה על עזה חשפה כי העמדות הפוליטיות של מדינות האיחוד האירופי אינן עקביות, כאשר נוצר פילוג בין שני פלגים: האחד פרו-ישראלי, בראשות גרמניה, אוסטריה והונגריה, והשני אנטי-ישראלי, בראשות ספרד ובלגיה.

על פי ניתוחים של המועצה האירופית ליחסי חוץ, עמדותיה של מדריד מנעו מהעמדה האירופית לסטות לחלוטין לכיוון הטיה פרו-ישראלית ותרמו לשמירה על רמת איזון מינימלית שחיזקה את אמינותו של האיחוד האירופי בעיני דעת הקהל העולמית.

1. הבידוד המערבי

עמדתה המוקדמת של ספרד הגיעה בתגובה להבנה גוברת שהגוש המערבי הפך מבודד בעמדתו בנושא הפלסטיני. מדריד ראתה את עמדתה הקשה כלפי תל אביב, אשר ביקרה את ישראל, כאמצעי לאישור כי אירופה אינה גוש הומוגני, אלא כוללת קולות המאמצים את החוק הבינלאומי ונמנעים מסטנדרטים כפולים.

עמדות ספרדיות וערביות זהות

הזהות בין העמדות הספרדיות והערביות ברור בכמה נושאים, ביניהם:

1. קריאה להפסקת אש ולהגנה על אזרחים: ספרד הצטרפה למדינות ערב בקריאה לסיום שפיכות הדמים בעזה. ראש הממשלה סאנצ'ז ושר החוץ שלו, חוסה אלבארס, קראו בפומבי שוב ושוב לסיום ההפצצות הישראליות, להסרת המצור ולכניסה בלתי מוגבלת של סיוע הומניטרי. אלו אותם מסרים שחוזרים עליהם קהיר ובירות ערביות אחרות.
2. דבקות בפתרון שתי המדינות ולגיטימציה בינלאומית: ספרד מסכימה עם המדינות המאמינות שהפתרון היחיד המקובל הוא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל על פי גבולות 1967, כאשר מזרח עיר הקודש היא בירתה.

כאשר הכריז על הכרתו בפלסטין, הדגיש סאנצ'ז כי מטרתו היחידה של צעד זה הייתה "לסייע לישראלים ולפלסטינים להשיג שלום" באמצעות פתרון שתי מדינות.

1. תמיכה ספרדית ושיקום: ספרד ומדינות ערב הסכימו גם להתמקד בהקלת סבלם של תושבי עזה. כאשר מדינות אירופה הקפיאו את הסיוע שלהן לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) בעקבות טענות על מחלוקת סביב עובדיה, ספרד ופורטוגל יזמו להגדיל את תרומתן הכספית לסוכנות במקום הפחתה זו, צעד שהתקבל בברכה על ידי העולם הערבי כאות לתמיכה בערכי האחריות ההומניטרית כלפי העם הפלסטיני.

למרות המכנות המשותפות בין מדריד למדינות ערב בנוגע לסוגיה הפלסטינית, ישנם כמה נקודות הבדל. כחברה באיחוד האירופי, ספרד מחויבת לסווג את תנועת ההתקוממות האסלאמית (חמאס) כארגון טרור ומאשרת את דחייתה את פעולותיו. בינתיים, חלק ממדינות ערב רואות בחמאס מרכיב פלסטיני ריאלי וחלק מהפתרון.

בהתבסס על קריאה זו, ניתן לומר כי השינוי בעמדה הספרדית הצליח להחזיר את המומנטום לעניין הפלסטיני באירופה ולהסב את תשומת ליבו של העולם לעובדה שישנם קולות מערביים המוכנים לעמוד לצדק ולא לצדד בכובשים.

מדריד עשויה להמשיך ולקדם יוזמות משותפות אירופאיות-ים תיכוניות לשיקום עזה ב-2025 וב-2026, ואף עשויה לארח ועידה בינלאומית חדשה כחלק ממה שנודע כ"ציר מדריד", מדיניות שהתבססה על ידי הפוליטיקה הספרדית המודרנית.

FT