תומאס פרידמן: המדיניות של טראמפ אינה "אמריקה תחילה" אלא "אני תיחלה"

"סגנון ניהול המדינה של טראמפ דומה מאוד לאופן שבו הוא מנהל את החברות שלו, שפשטו רגל שוב ושוב. הוא מנהל את המדינה עם מנטליות של איש עסקים יחיד, לאחר שהקיף את עצמו בקבוצת "נאמנים וחנפנים" ודחק הצידה יועצים רציניים שתפקידם היה להגביל את גחמותיו במהלך כהונתו הנשיאותית הראשונה". הדגיש תומאס פרידמן

פארס טודיי - במאמר נוקב החורג מביקורת פוליטית מסורתית תחת הכותרת: Trump’s Politics Are Not America First. They’re Me First הציע הפרשן, העיתונאי והסופר האמריקאי היהודי תומאס פרידמן Thomas Friedman קריאה עגומה של תפקודו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכהונתו השנייה, והדגיש כי הסכנה האמיתית אינה טמונה בקונספירציות זרות, אלא במערכת ערכים אישיים המגדירה מחדש את הפוליטיקה האמריקאית ככלי לשירות האגו, ולא האינטרס הלאומי.

ללא הקדמה, פרידמן פתח את מאמרו בעיתון ניו יורק טיימס בהתקפה חסרת תקדים על הנשיא האמריקאי, באומרו: "מעולם לא הושפעתי מתאוריות קונספירציה בנוגע ליחסיו של דונלד טראמפ עם רוסיה, וגם לא מכך שלוולדימיר פוטין יש עליו יתרון כלכלי או קלטות סקס שבאמצעותן ניתן לסחוט את טראמפ".

הוא הוסיף, "תמיד האמנתי שדבר הרבה יותר גרוע מזה, וזה שטראמפ, עמוק בפנים, לא שותף לערכים הבסיסיים שכל נשיא אמריקאי אחר אימץ מאז מלחמת העולם השנייה בנוגע לתפקידה של ארצות הברית בעולם".

פרידמן ציין שדונלד טראמפ אינו מייצג המשכה של אסכולת "אמריקה תחילה", אלא מגלם גישה צרה ומסוכנת יותר, דהיינו "אני תחילה", ומתאר אותו כ"נרקיסיסט שמתעקש לשים את שמו על כל דבר, החל ממרכז קנדי, שאינו בבעלותו, ועד פרס נובל לשלום, בו לא זכה".

הוא תיאר את מערכת הערכים שבה טראמפ מאמין כ"מעוותת", המבוססת על הערצה לכוח גולמי, עושר ללא קשר למקורו וחנופה לא משנה כמה מזוייפת היא. מנקודת מבט זו, פרידמן מסביר את מערכת היחסים הלבבית של טראמפ עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מוסברת על עמדתו כלפי אוקראינה, ומדגיש כי האינטרסים והערכים האמריקאים הוזנחו לחלוטין.

פרידמן מאמין שפוטין עמד בכל התנאים הללו יותר מהמנהיג של אוקראינה (בהתייחסו לוולודימיר זלנסקי), "לכן טראמפ מתייחס אליו כאל חבר, ולעזאזל עם האינטרסים והערכים האמריקאים", והדגיש שפוטין אפילו לא היה צריך להתאמץ הרבה כדי להפוך את טראמפ ל"בובה בידיו".

המאמר התמקד באירוע מזעזע שהתרחש לאחרונה, דהיינו מכתב ששלח טראמפ לראש ממשלת נורבגיה יוּנַס גָר סְטֵרֶה Jonas Gahr Støre, בו טראמפ קשר בבירור את רצונו לכבוש את גרינלנד עם תסכולו מכך שלא קיבל את פרס נובל לשלום.

פרידמן, זסור כי מסר זה אינו משקף מדיניות לאומית או חישובים אסטרטגיים, אלא אובססיה אישית לפרס ורצון לחקות את נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, גם אם המחיר מאיים על ארגון האמנה הצפון אטלנטי (נאט"ו) North Atlantic Treaty Organization.    

הוא הזהיר כי סגנון ניהול המדינה של טראמפ דומה מאוד לאופן שבו הוא מנהל את החברות שלו, שפשטו רגל שוב ושוב. הוא מנהל את המדינה עם מנטליות של איש עסקים יחיד, לאחר שהקיף את עצמו בקבוצת "נאמנים וחנפנים" ודחק הצידה את היועצים הרציניים שמילאו תפקיד בבלימת גחמותיו במהלך כהונתו הנשיאותית הראשונה.

השינוי הזה, לדעת פרידמן, מבשר לא רק פשיטת רגל כלכלית, אלא גם פשיטת רגל מוסרית ופוליטית המאיימת על קריסתה של השותפות של ארה"ב הטרנס-יבשתית.

המחבר משווה את ארצות הברית לתאגיד גדול שנבנה על ידי דור שלם באמצעות ברית נאט"ו ותוכנית מרשל Marshall Plan, אשר השיגה שגשוג חסר תקדים עבור ארה"ב ואירופה, וביססה סדר בינלאומי יציב יחסית מאז סוף מלחמת העולם השנייה.

ברמה הגיאופוליטית, ציין פרידמן כי יריבות גדולות כמו רוסיה וסין צופות בנעשה בתדהמה ובהנאה, שכן "הנשק הסודי" של ארה"ב תמיד היה רשת בעלות בריתה שחולקות את ערכיה ותחומיה, כולל דנמרק (שיש לה ריבונות על גרינלנד).

כיום, נראה כי חלומותיהן של מוסקבה ובייג'ינג על התפרקות נאט"ו ובידודה של ארה"ב מתחילים להתגשם, לא בכוח הנשק, אלא על ידי החלטות המתקבלות מתוך הבית הלבן.

למרות ההכרה באתגרים האמיתיים העומדים בפני אירופה, החל מהגירה ועד לעלייתו של הימין הקיצוני, פרידמן מתעקש שאף נשיא אמריקאי קודם מעולם לא שקל להקריב את הברית האטלנטית בגלל סכסוך ריבונות בגרינלנד, במיוחד לאור העובדה שלארצות הברית כבר יש זכויות צבאיות והשקעה נרחבות שם.

הוא סיכם כי הקונגרס בראשות הרפובליקנים, אותו תיאר כ"מועצת המנהלים של ארה"ב", דחק את עצמו לחלוטין הצידה. "ועכשיו, אנחנו העם, אנחנו בעלי המניות, עומדים לשלם את החשבון".

FT