זנב אוד עשן
מנהיגים וממשלות בכל העולם ממהרים לחשב את ההשלכות של בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית על מדינותיהם. זהו תהליך טבעי, הנובע בעיקר מהאישיות של טראמפ ומהמסתורין האופף את מדיניות החוץ הצפויה של ממשלו. גם ישראל, התלויה בארה"ב, אינה פטורה מהערכת השפעת הבחירה האמריקאית על עתידה.
מצד אחד, הימין ובעיקר הימין הקיצוני המרכיב את הממשלה הישראלית רואה בתוצאות הבחירות התערבות שמימית לטובת ישראל; כזאת שתקפיא באחת את רעיון שתי המדינות לשני העמים, תגביר את הלחץ על איראן ותהפוך את טראמפ, בין היתר בזכות תמיכת שלדון אדלסון, לנציג ישראל בבית הלבן. שר החינוך, נפתלי בנט, מיהר להכריז עם היוודע התוצאות: "ניצחון טראמפ הוא הזדמנות אדירה לישראל להודיע מיידית על חזרה מרעיון הקמת פלסטין,שהיא פגיעה ישירה בביטחוננו ובצדקת דרכנו".
מצד אחר, השמאל מעריך, שאין מעתה סיכוי רב לתהליך שלום וללחץ אמריקאי על בנימין נתניהו לא רק בנושאים המדיניים, אלא גם על המהות המתרסקת של ישראל.
אלא שמוקדם עדיין לצהול או להתאבל. גם על טראמפ תחול הקביעה הנבונה, ולפיה "מה שרואים משם לא רואים מכאן". האינטרס האמריקאי הוא שיעמוד לנגד עיני הנשיא החדש, ואין הוא מבוסס בהכרח על צורכי ישראל.
האינטרסים של ישראל אינם תלויים רק במדיניות ארה"ב או בנשיא שלה. ישראל מנהלת מערכת קשרים עם האיחוד האירופי, עם מדינות מסוימות בעולם הערבי, ועליה לפעול בעיקר למען איכות החיים של בני האדם הכפופים למרותה. התליית התנהגותה הבינלאומית והמקומית בהכשר שיעניק לה טראמפ עלולה לסכן את היסודות המהותיים של הקמת ישראל.
השלום בין הישראלים לפלסטינים איננו עניין של הממשל האמריקאי, ומאמצי הנשיא ברק אובמה לקדם את הפתרון המדיני נעשו למען ישראל הרבה יותר מאשר למען האינטרס האמריקאי. מאמצים אלה נדחו והוכשלו גם מפני שממשלת ישראל ראתה בהם מפגע, שעלול לטרפד יישום של האידיאולוגיה המשיחית הקיצונית, שהיא מדיניות ממשלות נתניהו.
טראמפ אינו מחויב למאמצים הללו, וממשלו עלול להישאר אדיש לנזק שהמשך הכיבוש מסב לישראל. סכנה שעמדה כזאת תנחה את ממשלת ישראל או את הציבור הישראלי. טראמפ איננו נשיא ישראל, והנהגת ישראל לעבר פתרון מדיני היא באחריות נתניהו. הוא ולא טראמפ יהיה אחראי לשלום הישראלים ולמעמדם. הוא זה שיידרש לתת דין וחשבון לאזרחיה.
