דמגוגיה זולה
שר החינוך הישראלי נפתלי בנט ניסה להציג עמדה ממלכתית, כשהתייצב פומבית לימין מערכת האכיפה והשב"כ, וכנגד חלקים מציבור מצביעיו בחקירת פרשת הרצח בדומא. לא עברו ימים אחדים, ופרשת פסילת הספר "גדר חיה" הוכיחה, כי בנט אינו מסוגל להתעלות מעל נטייתו של הימין הקיצוני, ששולט בישראל, להוליך בכחש את הציבור, תוך שימוש בספינים בוטים ובדמגוגיה זולה.
שר החינוך הישראלי שהתבקש בראיון להגיב על הפסילה הגזענית של הספר,נקט בספין קלאסי ובוטה, שעשה שימוש, שוב, בדת הביטחון הישראלית, כדי להכשיר את הנימוקים המבישים שהשמיע משרדו. אף שהביקורת הציבורית הנרחבת על פסילת הספר נגעה לנימוקיה, ואלו התמקדו בחשש מהתבוללות ובשאיפה להגן על הזהות היהודית, בנט, שהודה כי לא קרא את הספר כלל ואף שיקר כשציין כי הספר היה אמור להילמד במסגרת לימודי החובה, שלף טענות נגד האופן שבו משורטטת דמותם של חיילי צבא ישראל בעלילה כפושעי מלחמה סדיסטיים.הוא טען שייצוג זה של החיילים הוא שעמד ביסוד השיקול לפסול את הרומן "גדר חיה", דברים שמתוכם הידהדו הטיעונים בעל האופי המסית נגד ארגון "שוברים שתיקה".
בנט גם לא החמיץ הזדמנות להוסיף שמן למדורה וחשף חוסר יושר אינטלקטואלי, תכונה בעייתית במיוחד כשהיא מופיעה אצל שר חינוך, וגם החמיץ הזדמנות מתבקשת לנקוט עמדה ממלכתית אמיתית לא כלפי יהודים בלבד, אלא לשדר לערבים שהוא רואה בהם אזרחים שווי זכויות באמת; שתיאור של רומן בין ערבי ליהודייה אינו הוצאה לתרבות רעה או לשְׁמָד, ובוודאי שאינו אמור להיות טאבו, שאסור להזכירו בין כותלי בית הספר. בנוסף, חטא בנט בהסתה נגד השמאל, על אף שנושא הספר אינו פוליטי כלל, אלא מתאר פיסת מציאות.
בימין הדתי מבית מדרשו של הבית היהודי מרבים להתהדר ב"ערכיות" הנובעת מהמסורת היהודית. קשה להבין איך חומקת מעיניהם של אנשים שרוממות הערכיות בפיהם השערורייה הגדולה שבפסילת ספר בנימוק שהוא כולל רומן בין ערבי ליהודייה.
בתוך האפילה הגדולה שמפזרת ממשלת ישראל יש משום נחמה בתגובת המורים ומנהלי בתי הספר, שרבים מהם התקוממו נגד ההחלטה בגלוי ובאומץ לב, וכן בתגובת הציבור שמיהר לרכוש את הספר. תגובות אלו מוכיחות, כי רבים בישראל לא קונים את הספין של בנט, ובכוחם להיאבק נגד שלטון הפשיזם והגזענות.
