סימפטום של אסון
תקיפתו הברוטלית של מייסם אבו אלקיעאן מכפר חורה, עובד מרכול בתל אביב, משקפת את האווירה הציבורית האלימה כלפי הפלסטינים, אך יותר מכך, היא ממחישה את המדיניות האלימה והמסוכנת המובלת בידי ממשלת ישראל, בין היתר באמצעות זרועות אכיפת החוק שלה.
אבו אלקיעאן הותקף קשות על ידי שלושה שוטרי מג"ב, שהסתובבו ללא מדים באזור. אלו הבחינו בו יוצא מהמרכול בו הוא עובד, פנו אליו וביקשו שיזדהה,ומשהוא מסביר שהיא בפנים הוא מקבל מכות רצח ונעצר, החלו השוטרים להכותו.
עד ראייה שהיה במקום תיאר את שהתרחש בחשבון הפייסבוק שלו: "עובד ערבי בסופר יודה יוצא להשליך את הזבל, ניגש אליו בחור עם מכנסיים קצרים, ואומר לו תראה לי תעודת זהות, (העובד אומר) התעודות זהות בפנים מי אתה? הוא לא מסיים להגיד והוא חוטף מכות רצח, אבל רצח, ממנו ומחבר שאתו. מכות שלא ראיתם בחיים, שיניים עפות באוויר, הערבי מרוסק".
בכך לא הסתיים העוול שנגרם לאבו אלקיעאן. הוא נעצר בעודו בבית חולים, וזאת בשעה שהמשטרה לא מצאה לנכון לעצור איש מתוקפיו. בית המשפט המחוזי אמנם הורה שלא להאריך את מעצרו, למרות בקשת המשטרה, אולם הוא שוחרר למעצר בית והורחק מתל אביב. כך, במציאות המעוותת, הקורבן הופך לפושע והפושע הוא חלק ממערך השמירה על החוק.
העיוות הזה אך טבעי בישראל שבה ראש הממשלה מתקשר לתמוך בהוריו של חייל שירה בפלסטיני גוסס, בניגוד לנוהלי הפתיחה באש, והחייל הופך בעיני רבים לגיבור; בישראל שבה שר המלחמה, שמגן על הוראות הפתיחה באש, מודח לטובת מי שמפגין בעד זליגת אנרכיה ברברית לשורות הצבא; בישראל בה דמות בכירה באופוזיציה, שאמורה להציג אלטרנטיבה שלטונית, אומרת שיש לירות בכל מי שמוציא מברג. הוא טבעי בישראל שנוקטת באלימות נגד פלסטינים מעברו של הקו הירוק כנורמה יומיומית, ומקדמת נורמות של אפליה, ממוסדת ועממית, בשטחים האחרים. לא במקרה הלינץ' שאבו אלקיעאן היה קורבנו בוצע על ידי המשטרה. אלו הם פני השלטון והממשלה בישראל.
שוטרי מג"ב שהיכו את אבו אלקיעאן לא לבשו מדים, אך הם ייצגו את השלטון הישראלי. ועדיין איש ממנהיגיה, בראשם ראש הממשלה, לא מצא לנכון לפצות פה ולא השמיע גינוי. מעבר לחקירת מח"ש הנדרשת, מקרה התקיפה של אבו אלקיעאן אמור לזעזע כל בן אדם בישראל. זהו סימפטום של האסון אליו מובילה הממשלה את הישראלים.
