התקרנפות נפסדת
בעוד חברו להקמת תנועת "כולנו" מתפטר מהממשלה הישראלית בגין הקצנתה הפרועה, והשר נפתלי בנט מאיים לפרק את הממשלה על רקע סוגיה לא עקרונית כמו מינוי מזכיר צבאי לקבינט ה"ביטחוני" — השר היוצא משה כחלון,
שהיה אמור לשמש כלשון מאזניים בממשלה, ולפי הצהרתו להיות הקול השפוי והמתון בה, דבק בכיסאו ומאלץ את חברי מפלגת "כולנו" לפזר בתקשורת סיסמאות ריקות על מאמצים "מבפנים" לשמור על הממלכתיות הישראלית המתפוררת.
מן הראוי שכחלון יאזין לדברים שהשמיע חברו, השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, עם התפטרותו: "לא היה לי פשוט להיות חלק מהממשלה ששיבשה את מערכת היחסים עם ארה"ב. התקשיתי לראות את הפילוג בציבור ואת המתקפה על הצבא. תמיד החזרתי את עצמי לנקודת המוצא החברתית והמשכתי… ואז הגיעה הצפרדע שלא יכולתי לבלוע: הדחת השר יעלון ומינוי ליברמן לשר ביטחון... יש הקצנה נוספת של השסעים בציבור. הציבור רצה ממשלת ימין, אבל לא נכון להקים ממשלות קיצוניות".
כחלון בשבתו בממשלה הצליח לעצור חקיקה אנטי דמוקרטית, כגון חוק הלאום ופיסקת ההתגברות, אולם מנגד איפשר קידום של חוקים כמו חוק העמותות, שנועד לפגוע בארגוני זכויות האדם, וחוק ההדחה של חברי כנסת מכהנים, שמטרתו היתה להלך אימים על חברי הכנסת הפלסטינים.
כחלון מעדיף אולי להתרכז במאבק ביוקר המחיה, כדי להבטיח לעצמו הישג אלקטורלי נוסף, אולם אל לו להתעלם מן הסכנה שבני האדם בישראל נמצאים בה.
בתקופה האחרונה,במפגש עם מנהיגים יהודים בניו יורק התריע יואב גלנט (ממפלגת "כולנו"), שר השיכון וחבר הקבינט, על הסכנה של היווצרות "מדינה" דו־לאומית ודיבר על הצורך החיוני במהלך מדיני. מפלגת "כולנו",המשדרת כי היא נושאת את מסר המתינות, אינה צריכה לשמש חגורת הצלה לממשלה הימנית והמסוכנת ביותר שהיתה אי פעם לישראל.
המינוי של ליברמן, שהביא לשיא את הציניות הפוליטית המאפיינת את התנהלות ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, הוא ביטוי נוסף להתפרקותו הערכית מחד גיסא ולכניעתו למתנחלים ולימין הקיצוני מאידך גיסא.
ממשלת נתניהו אינה עושה כל סימן של צעידה לקראת מהלך מדיני, ומדיניות מרבית חבריה היא הרחבת ההתנחלויות, בדרך ל"מדינה" דו־לאומית, המסכנת את האזרחים. הגיעה העת להפסקת ההתקרנפות של משה כחלון. הגיעה העת שייצא מן הממשלה הפרועה.
