וושינגטון זו שהנביטה זרע הפורענות

העיתונאית והסופרת הפוליטית הישראלית אורלי אזולאי פרסמה מאמר בו כתבה כי ג'ו ביידן בזבז (כמעט) את כל התחמושת המודיעינית שבידיו כדי לשאוג שפוטין אכן מתכוון להיכנס צבאית לאוקראינה. וכבר כינה את צעדיו של פוטין "פלישה", והטיל על מוסקבה סנקציות בדיוק כמו שעשה אובמה ב־2014, אחרי סיפוח חצי האי קרים לרוסיה.

אז, כמו עכשיו: הסנקציות של אובמה לא עצרו את רוסיה, אך הותירו אותה בקרים. עתה מלגלגים במוסקבה על הסנקציות של ארה"ב. בהתנהלותו הדי רופסת. ביידן צריך להתמודד גם עם ביקורת קטלנית מהאגף הרפובליקני שם מכנים אותו רכרוכי שלא יודע להתמודד מול הדוב הרוסי.

את הטון הרפובליקני נתן טראמפ, שמחמם מנועים לקראת בחירות האמצע בעוד כמה חודשים, ולקראת המרוץ הבא שלו לנשיאות ב־2024. טראמפ בעיניים נוצצות הכתיר את פוטין "האיש גאון בעל ניסיון".

באותה נשימה הביע טראמפ משאלה שארצות הברית תעשה אותו הדבר בדיוק בגבולה הדרומי. כמעריץ דיקטטורים, טראמפ סוגד לכוח ובז לחוק. טראמפ לא ידע לקרוא את פוטין, כפי שנשיא רפובליקני לפניו, ג'ורג' בוש, לא ידע לקרוא: "הסתכלתי עמוק בעיניים שלו וראיתי נשמה", אמר בוש הבן על פוטין. משפט זה הפך לשנינה, ונכנס לקלאסיקה של אמירות נשיאותיות.

טראמפ מצידו נתן לפוטין מתנה יקרה מפז, כאשר מול המצלמות אמר שהוא מאמין לו שרוסיה לא התערבה בבחירות בארצות הברית, וזאת בניגוד לעמדת גופי המודיעין האמריקאים שטענו אחרת. אבל זרע הפורענות נבט כאשר ארצות הברית, בניגוד לדעת המומחים, קידמה את שאיפתה של אוקראינה להצטרף לברית נאט"ו. הצעד הזה הפחיד עד אימה את פוטין, שמא כוחות המערב יתבצרו בחצר האחורית שלו, מתחת לאפו - ובכך הופר הסדר הישן, נפגם מאזן האימה ונשברו הכלים. ניכר שארצות הברית לוקה בהבנת הנקרא בכל הקשור לברית המועצות בעבר, ועכשיו ברוסיה.

במהלכיו, דחף פוטין את ביידן לפינה שממנה יתקשה לצאת בזמן הקרוב. פוטין יודע איך לסובב אותו על האצבע. האידיאל מבחינת ביידן היה יכול להיות אם אזהרותיו כי פוטין אכן מתכוון לפלוש - היו מצליחות למנוע זאת. אז היו יוצאים ביידן והדמוקרטים בתופים ובמחולות, וטוענים כי רק המילים הקשות של ביידן, הפכו אותו לאיש שמנע את המלחמה הבאה. אבל זה לא קרה. פוטין דהר קדימה ומטרתו היא לא עוד פיסת אדמה.

ביידן התייצב לנאום הראשון שלו על מצב האומה. מול שני בתי הקונגרס, נגזר עליו לדבר על שני נושאים מגבירי דכדוך: מלחמה ואינפלציה. וכל זאת על רקע מצבה השביר של הדמוקרטיה האמריקאית, בחברה מפוררת הנמצאת על סף מלחמת אזרחים.

בנושאי חוץ ביידן הביא שני כישלונות שהחלישו עוד יותר את אמריקה: הנסיגה הבהולה ספוגת הדם מאפגניסטן, וחוסר היכולת למנוע יחד עם בנות בריתו את התעצמות פוטין.

 אורלי אזולאי מסכמת בטענה הבאה: מי שיכול להציל את ביידן זו דווקא איראן: אם תחתום על הסכם הגרעין בימים הקרובים כפי שנרמז, תהיה זו החגיגה של ביידן שהוביל את המהלך. היא מוסיפה כי ייתכן שאיראן לא תמהר: היא מביטה בחולשתו של ביידן מול רוסיה.