הביקור ההיסטורי של נשיא סוריה באבו דאבי: מכה כואבת לארה"ב
איחוד האמירויות משמשת במקרים רבים ברומטר לתנודות האסטרטגיות במזה"ת: נוכח מיקומה בתפר, היא מפגינה רגישות מיוחדת להתרחשויות אזוריות ובינלאומיות ומקדימה לבצע בעקבותיהן התאמות תפיסתיות ומעשיות.
איחוד האמירויות משמשת במקרים רבים ברומטר לתנודות האסטרטגיות במזה"ת: נוכח מיקומה בתפר, היא מפגינה רגישות מיוחדת להתרחשויות אזוריות ובינלאומיות ומקדימה לבצע בעקבותיהן התאמות תפיסתיות ומעשיות. את הביקור ההיסטורי של נשיא סוריה בשאר אסד באבו דאבי ביום (שישי) יש להבין כביטוי להתאמות אסטרטגיות שמקדמים שחקני מפתח בעולם הערבי נוכח מה שנתפס בראייתם כשינוי במציאות. עשור לאחר שפעלה יחד עם סעודיה להפלת הנשיא אסד, מכירה איחוד האמירויות בכך שהוא עובדה קיימת ויש לנסות לכונן עימו יחסים ולתפשר עמו במקום הנסיון שכשל בגדול להחליפו.
הפגישה הדרמטית סוללת את הדרך להחזרתו מחדש של הנשיא אסד לעולם הערבי ונועדה ביסודה להתריס כלפי ארה"ב, שאכן התרעמה על מה שנתפס בעיניה כהשבת הנשיא אסד לחיק משפחת העמים. החלטת אבו דאבי להעניק חותם לגיטימציה לאסד מבטאת חוסר אמון ומרירות גוברים בעולם הערבי כלפי ממשל ביידן, שנתפס כמי שלא מנסה להפנים את הקודים הייחודיים במזה"ת, ומפגין התלהבות בהידברות ובהסכמים, לרבות עם איראן.
ואכן השנה האחרונה שיקפה שחיקה חריפה בדימויה של ארה"ב במזה"ת נוכח הצטברות אירועים שמגלמים בעיני חלקים בעולם הערבי שילוב בין רפיסות לתפיסה מדינית תלושה והרת אסון: הנסיגה החפוזה מאפגניסטן; הוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור; המאמץ המואץ לגיבוש הסכם הגרעין עם איראן; האדישות כלפי המאבק הצבאי במפרץ הפרסי וכלפי הפגיעות האיראניות בבסיסים אמריקניים בסוריה ובעיראק כנקמה על תקיפות ישראליות; והקשר ההדוק המתפתח בין וושינגטון לקטאר, אותה שמו יתר מדינות המפרץ הפרסי במעמד של יריבה מושבעת.
המלחמה באוקראינה העצימה את חוסר האמון הערבי כלפי וושינגטון. בעולם הערבי, כך נראה, לא לגמרי מתרשמים מהסנקציות הכלכליות והפוליטיות שהטיל המערב על רוסיה, ותשומת הלב ממוקדת בעובדה שנאט"ו נמנע ממעורבות צבאית, לצד חשש מכך שהאסטרטגיה של ג'ו ביידן במשבר פוגעת בזירות הפנימיות במדינות ערב, בפרט בשל עליית מחירי מוצרי היסוד ובראשם הלחם.
העולם הערבי מצוי במתח מחריף מול ממשל ביידן. מצד אחד הערבים ממשיכים לייחס חשיבות לקשר עם וושינגטון ומבינים שאין להם משענת אסטרטגית חלופית. ואולם מצד שני העולם הערבי מתקשה לפענח את ההיגיון של ארה"ב ומתחזקים סימני השאלה לגבי נכונותה לסייע לערבים בעת מצוקה בעודה דבקה בצמצום נוכחות ומעורבות בסכסוכים בעולם, בפרט במזה"ת.
מדינות ערב לא שוקלות אמנם כינון בריתות אסטרטגיות עם רוסיה או סין, אך כאשר התמיכה האמריקנית אינה מובטחת, הן חשות צורך לרכך מתחים מול אויבים אזוריים שבעבר היו חשות בביטחון נוכח הקשר בינהן לבין וושינגטון. על הרקע הזה מאיצים האמירתים בחודשים האחרונים דיאלוג עם טהראן, טורקיה וכעת גם עם הנשיא אסד. זאת ועוד, מדינות המפרץ הפרסי ממשיכות בתיאום אסטרטגי עם מוסקבה בנושא האנרגיה, ונמנעות מדרישת וושינגטון להגדיל את מכסות ייצור הנפט ובכך פוגעות בניסיון להביא לבידוד בינלאומי של רוסיה.
לערעור דימויה של ארה"ב במזה"ת יש משמעות שלילית עבור ישראל, הנתונה בברית אסטרטגית הדוקה עם וושינגטון ואשר דימוי ההרתעה שלה באזור ניזון ממנו במידה רבה. ישראל נאלצת להתנהל בזהירות רבה נוכח המצב הסבוך הזה.
