פרקטיקה פסולה
אוג 27, 2016 07:05 UTC
עשר שנים בדיוק אחרי המצעד שלא צעד בעיר הקודש, שוב בוטל מצעד גאווה, והפעם בבאר שבע. המארגנים החליטו לבטלו ולהמירו בהפגנה, עקב דרישת המשטרה הישראלית, שאושרה בבג"ץ, להסיטו לרחוב צדדי במקום לאפשר לקיימו ברחוב הראשי. שנה לאחר הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בעיר הקודש, המשטרה של ישראל טענה — וגיבתה זאת בחומר חסוי שהוגש לשופטים — שיש סכנה לאלימות הן מצד המתנגדים למצעד והן מצד הצועדים.
אך בעוד שפסק דינו של בג"ץ התמקד בטענה זו, הרי שהמשטרה הסתמכה גם על טענות בדבר פגיעה ברגשות הציבור הדתי, תוך שהיא מפנה לעובדה שהמתווה המקורי של המצעד עובר בסמוך לכמה בתי כנסת ומוסדות דת. אי אפשר שלא לחשוד שמאחורי הטענות הביטחוניות מסתתרת כניעה ללחץ פוליטי ודתי.
למשטרה נתן רוח גבית ראש העיר באר שבע, רוביק דנילוביץ', שסירב לתקצב את המצעד, כינה אותו "מצעד מחאה" ונכנע למעשה ללחץ של רב העיר, יהודה דרעי, וליתר הקנאים והשמרנים.
הפרקטיקה של החלטות שיפוטיות על סמך חומר מודיעיני שנמסר במעמד צד אחד, מוכרת מהמעצרים המנהליים. זוהי פרקטיקה פסולה, שכן היא לא מאפשרת לערער על הטענות. אך גם בלי לראות את החומר המודיעיני, אפשר לתהות על ההנמקה לפיה המשטרה — שמאבטחת אירועים מסובכים ואף פרובוקטיביים, כמו מצעד הדגלים בעיר הקודש — לא תוכל לאבטח את המצעד אם יעבור ברחוב הראשי. במקום להפיק את הלקחים מהכשל של המשטרה בכל הנוגע לדקירה במצעד הגאווה בעיר הקודש לפני שנה — הצורך בהיערכות טובה יותר וטיפול מקדים במי שמאיים לפגוע באירוע — בחרה המשטרה לתת פרס למאיימים, כשבג"ץ נותן לכך הכשר. תמוהה גם הטענה על חשש מאלימות מצד הצועדים, טענה שנשמעת כאילו נועדה לייצר איזון מלאכותי בין תוקף לנתקף.
בעוד שראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, משתמש בזכויות להט"ב כעלה תאנה ש"מוכיח" כמה ישראל נאורה ודמוקרטית, הרי שאירועי מצעד הגאווה בבאר שבע חושפים כמה דק אותו מעטה של נאורות וליברליות. המצעד בבאר שבע בוטל בשל התנגדות הומופובית, שקיבלה לגיטימציה משטרתית, עירונית ושיפוטית.
