שש שנים לאחר שמשרד החינוך של ישראל החליט לשכתב את ספר הלימוד באזרחות, כי נתפש בעיניו "כביקורתי מדי ביחס למדינה", הושלמה באחרונה כתיבת ספר חדש. אלא שהתוצאה מתיישרת בעיקר עם עמדות הימין הפוליטי. מטרת הספר "להיות אזרחים בישראל" איננה הרחבת הידע של התלמידים וודאי לא הצגת ראייה מורכבת של המציאות, אלא הבאת גרסה אחת, בעלת מאפיינים דתיים לאומיים.

נקודות מבט אחרות מרודדות או מודרות כמעט לגמרי. בהשתלטות זו על לימודי האזרחות פגע נפתלי בנט יותר מכל שר חינוך לפניו בעקרונות הפלורליסטיים של החינוך הממלכתי.

אין לטעות במסר של הספר: לזהות היהודית, כפי שהיא באה לביטוי בהגדרת ה"מדינה" והמרחב הציבורי, יש עדיפות על הזהות האזרחית. זהות זו מבטאת בעיקר את עמדות הזרם האורתודוקסי, השמרני והימני. הספר מוסיף היבטים של אמונה דתית לפרקים העוסקים בהקמת ישראל ומנגנוניה, אין הוא מתייחס כמעט לחילונים ולחילוניות, ומתעלם מקונפליקטים בחברה. נדמה, כי מבחינת משרד החינוך המודל הרצוי איננו של תלמיד אוטונומי, אלא של תלמיד מאמין, המפנים את הקשר בין קיום ישראל לרעיון הגאולה כפי שמטפח אותו הזרם המתנחלי.

חמורה במיוחד הדחיקה לשוליים של הפלסטינים,התושבים המקוריים,שאינם יהודים. הספר, שבכתיבתו לא שותף שום ערבי, מפרק את הפלסטיני לאוסף אקראי של קבוצות משנה, הנבחנות בעיקר על פי יחסן לשירות צבאי או לאומי. אין בספר מודל לחיים משותפים של יהודים וערבים; זכות היהודים ברורה, מקום הערבים מוגבל. החומות המפרידות רק גבהו. הגזענות הקורעת את החברה בישראל אינה זוכה כמעט להתייחסות.

ספר הלימוד החדש נולד בחטא, וגם אם הוכנסו בו שינויים קלים, בלחץ הדיון הציבורי, מהותו לא השתנתה. לאחר שבנט הכפיף את עקרונות לימודי האזרחות בחינוך הממלכתי לרוח הזרם הדתי, נדרש מאבק חדש, חוצה מגזרים, של מורים, הורים, תלמידים ואנשי חינוך.

יש לענות על הספר התיאולוגי השיווקי ביוזמות אזרחיות, כמו ספרים אלטרנטיביים ומערכי שיעור משלימים, שיתעקשו על הזכות שבנט מבקש להדחיק: זכות השאלה.