אינספור כתבים בכירים מאמצעי התקשורת בישראל עשו את דרכם לסיקור חסר פרופורציות של הבחירות בארצות הברית. הרציונל של חלקם היה אולי לייצר תיקון אישי, מעין פיצוי וחוויה מתקנת, אחרי הבחירות המקומיות ותחושת הכעס אודות החלטת הבוחר להשאיר את נתניהו על כס ראש הממשלה. בפועל, אותם עיתונאים חוו סוג אחר של 'טיפול' וכעת, חלקם כמי שחטף סטירה בלחי אחת ולא הבין שאם ינהג באותו האופן יקבל את הסטירה על הלחי השנייה.

היה פשוט מביך לצפות ולהאזין לחלק מהמגישות והמגישים, ולחוות את מרביתם של הפרשניות והפרשנים שעברו בתוך פחות מעשר שעות סוג של מניה דפרסיה בשידור חי אל מול עיני הצופים.

בכלי התקשורת השונים מדברים כל העת על פלורליזם, על הרצון הכן והאמתי לסיקור הוגן ואובייקטיבי וכאשר מנהיגים דוגמת בנימין נתניהו ודונלד טראמפ  מציפים נושאים שונים, אותם הפרשנים מזכירים ומדגישים בכל פעם מחדש שהמנהיגים הללו משתמשים ברטוריקה של הפחדות. כלי התקשורת עצמם חטאו בדיוק באותו החטא בסיקור הבחירות בארצות הברית – הם לא הפסיקו 'להפחיד' אותנו ולספר כמה מר יהיה גורל הישראלים ברגע שבו ייכנס טראמפ לבית הלבן.

הסיטואציה של התקופה האחרונה מזכירה במקרה שאירע בקזינו בצ'כיה לפני כעשור. היה בחור צ'כי צעיר שהגיע להמר במשחק הרולטה. בסיבובים הראשונים הוא הרוויח קופה יפה, וחשב שהוא עלה על השיטה. הוא היה מבסוט, מאושר, זחוח.

אבל כידוע, בקזינו, הגלגל מסתובב. ככל שעבר הזמן, אותו מהמר החל לאבד שליטה ולהפסיד שוב ושוב. בסופו של יום הוא חזר הביתה אבל וחפוי ראש אחרי שאיבד הכול. הוא בטח חשב לעצמו – 'איך לא ראיתי את זה?!' 'אם רק הייתי קצת יותר זהיר אולי הייתי קולט את זה בשלב מוקדם יותר ולא הייתי מאבד שליטה'.