סופרים ופובליציסטים ערבים מציינים כי ביחסם כלפי הפלסטינים ובחיסול תקוות הפלסטינים להקמת מדינה שבירתה אל-קודס, כמו גם חתירתם לייהוד העיר העתיקה והגדה המערבית, מביאים היהודים על עצמם "שואה" שנייה שדומה ל"שואה הנאצית".

הם אומרים כי "האנטישמיות הישנה והחדשה" היא תוצר יהירותם ואי מוסריותם של היהודים, המוצצים את דמם של העמים השונים, בלא שיוכלו להיטמע בתוכם וכי מעשיו של היטלר נבעו מתכונות אלה של היהודים ולא מסטייה נפשית שלו,היהודים שטפו את מוחם של האמריקאים ושל רוב המדינות החשובות ולכן ביכולתם להשיג כל דבר, זולת מניעת השנאה כלפיהם מצד הפלסטינים ויתר אויביהם אשר עתידים לרדוף אותם עד להשבת אל-קודס וכל אדמת פלסטין.

יצוין, כי דברים אלה הם ביטוי נוסף למאפיין חדש בפובליציסטיקה הערבית.

"האם היהודים הם האחראים, לפני זולתם, להתפשטותה הישנה והחדשה של שנאת העמים כלפיהם, כאשר האחרונים בעמים אלה בעידן הנוכחי הם הפלסטינים והערבים? קרוב לוודאי שכן. כלומר, את מה שמכונה "אנטישמיות" – שנאת היהודים עד כדי איבה חזקה כלפיהם – עוררו היהודים לפני זולתם. התנהגותם בחוסר מוסריות מופרז כלפי העמים האלה מולידה מיד תגובה שעלולה להגיע עד כדי מעשה נגדי, פשע, דבר מגונה ודברים מסוג זה שהנאציזם עשה להם.

יש מי שחושב ששנאת הגרמנים כלפיהם הייתה רגע חולף בשנאת העמים כלפיהם.האמריקאים בעצמם היו יכולים לעמוד בראשם של אלו המגבילים את צעדיהם של היהודים, אלמלא הצליחו היהודים לאלפם ולהכניעם לשטיפת מוח שאותה הם בנו על יסוד ההנחה שתורתם היא הספר הקדוש שעליו נסמכת הברית החדשה, ושהקמת ישראל אינה אלא הקדמה לביאת המשיח, ובלי ישראל המשיח לא ישוב!

היהודים יכולים לעשות בתקופה הנוכחית כמעט מה שהם רוצים. רוב המדינות המשפיעות בעולם המודרני נמצאות לרשותם. הם יכולים, למשל, לבקש להוציא חוקים שאוסרים לפקפק בהתרחשות השואה ומענישים את המפקפקים, אף על פי שהשואה היא מעניינם של ההיסטוריון וההיסטוריה. אך דבר אחד הם לא יכולים לעשות, וזה למנוע מאויביהם, ובראשם הפלסטינים, לשנוא אותם ולרדוף אותם עד קץ הימים ועד להגעה לאל-קודס ואל כל טפח מאדמת פלסטין כדי לשחררו מטומאתם ולהשיבו משוחרר".