מדי שנה בחודש דצמבר,הנועל את השנה האזרחית, התפרסמו שני דו"חות על מצב העוני והעניים בישראל - הראשון של ארגון 'לתת', והשני של הביטוח הלאומי.

ארגון 'לתת' קבעו בתחילת השבוע כי בישראל חיים 2,436,000 עניים, וזאת לעומת 2.6 מיליון עניים נכון לשנת 2015. אלא שאיש לא שם לב שמספרי הביטוח הלאומי הוציאו ממעגל העוני הזה קרוב למיליון איש, והעמידו את מספרם על 1.7 מיליון איש - נתון מזעזע כשלעצמו.

מתברר שגם מצב העניים הפך קשה יותר: ישראל מדורגת במקום הראשון בין מדינות המערב במדד 'רמת העוני'.

נתון אחד זועק לעין בשני הדו"חות: לפתחה של ממשלה זו עומדת מצוקתה של אוכלוסיית הקשישים, שהיא החמורה ביותר מבין כלל הבעיות שמוזכרות בהם. העובדה שאלפי קשישים, נאלצים לבחור בין מזון לתרופות צריכה להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות. כדאי לחזק את מצבם הכלכלי כל עוד אפשר לעשות כן, ויפה שעה אחת קודם.

אם ממשלת ישראל תמשיך לפילוח פנים-חברתי, הרי שגם לפי נתוני הביטוח הלאומי יש עדיין בישראל אוכלוסייה גדולה של משפחות עניות. בעוד שהחרדים מצליחים בשנים האחרונות לצאת ממעגל העוני, האוכלוסייה הערבית הולכת והופכת ענייה יותר: ב-2015 מספר החרדים העניים ירד מתחת ל-50 אחוזים בשל החזרת קצבאות הילדים והצמצום בשיעורי הילודה, אך מספר הערבים העניים עלה ועמד בשנת 2015 על 54 אחוזים מהציבור הערבי. כדאי שראשי המגזר ישימו לב היטב לנתון הזה.

לבסוף, קהילת מבקרי הממשלה משמאל חוותה השבוע עושר של התנגחויות ב"מדיניות החברתית" שמוביל בנימין נתניהו. יש להזכיר שמי שדווקא הוביל לעלייה במספר העניים בישראל היה שר האוצר הקודם ומי שרואה את עצמו בעתיד כמועמד המתאים ביותר להחליף את נתניהו, יאיר לפיד, שביטל כלאחר יד את קצבאות הילדים וצירף מאות משפחות למעגל העוני - והיום נישא מעלה-מעלה על גבי הסקרים.

אלא שגם שר האוצר משה כחלון, שסוגר כמעט שנתיים בתפקיד, לא עשה עד כה אף צעד משמעותי במטרה להוזיל את יוקר המחיה. במצע של מפלגת כולנו הבטיחו לבוחרים דיור ראשון מוזל, והתחייבו לדאוג לציבור הקשישים, לצהרונים חינם ולהגדלת קצבת הבטחת הכנסה. עד היום אין דבר מכל אלה. כמו שאומרים,הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. העניים שעליהם מדבר הדו״ח היו חותמים גם הם על זה.