התקשורת בישראל ניסתה לסכם את שנת 2016 בכלכלה. הכלי המרכזי של שר האוצר משה כחלון לחולל שינויים הוא התקציב. אולם כחלון ויתר מראש על שינויים של ממש בתקציב האזרחי כאשר הסכים להגדלת תקציב ה"ביטחון", ורוקן מתוכן כל הבטחה ל"תקציב חברתי".

בקרבות המאסף הצליח כחלון, בעזרת חבר מפלגתו הפעלתן ח"כ אלי כהן, להעביר מספר רפורמות,אך בעלות השפעה שולית על מצבם של מרבית האזרחים, כגון הרחבת התחרות בבנקאות, הסדרת פעילותו של מכון התקנים ומהלכים נוספים, שחלקם החלו ביוזמת קודמיו או על ידי שרים אחרים, כמו תוכנית חיסכון לכל ילד.

הפיל הגדול שבחדר הסיכומים של כחלון הוא כמובן הכישלון הגדול בתחום הדיור, ותוכנית הדגל המקרטעת "מחיר למשתכן". במספרים: התוכנית הניבה בשנת הפעלתה הראשונה רק כ־3,140 דירות, שיסופקו בפועל במהלך שלוש השנים הקרובות - מספר חסר משמעות בשוק בהיקף של יותר מ־100 אלף דירות, ושבו חסרות כ־70 אלף דירות באופן קבוע.

דוברת משרד האוצר סיכמה את ההישג באמצעות נתון מעניין: "במהלך שנת 2016 פורסמו לשיווק 71,207 יח"ד כאשר היעד הממשלתי לשנה זו עמד על 55,000 יח"ד".

כלומר: במקום להציג את מספר הדירות שנמכרו בפועל (אם כי בנייתן רק החלה) מציג משרד האוצר את מספר הדירות שעשויות להיבנות לאחר השלמת המכרזים שפורסמו. המציאות מלמדת שהממשלה הישראלית מתקשה להשלים חלק ניכר מהמכרזים שפורסמו, בעיקר בפריפריה, ולכן מדובר במספרים תיאורטיים בלבד.

כשהקים כחלון את מפלגתו, הוא נהג ללעוג לנתונים המופרכים שפורסמו על "שיווקי קרקעות". אל תדברו איתי על "שיווקים" נזף כחלון בעושים במלאכה - "תראו לי כמה מפתחות לדירות מסרתם". לדירות של כחלון אין עדיין מפתח, אין דלת, אפילו משקוף עוד לא נבנה.

התוצאה אינה מקרית, ואין מדובר בלוח זמנים שהתעכב מעט: תהליך הבנייה הוא שרשרת מורכבת, ומי שרוצה להגדיל את ההיצע חייב לטפל בכל מרכיביה.

כחלון היה בטוח עם כניסתו לתפקיד שהבעיה היא בהיצע הקרקעות לבנייה, ולכן כל שעליו לעשות הוא להגדיל את כמות הקרקעות המשווקות. הטעות התבררה באיחור קריטי. באחרונה נחתם ההסכם להבאת 20 אלף פועלי בניין מסין. היבוא עשוי לסייע, אבל מטה הדיור של כחלון רחוק עדיין מלפתור את סבך הבעיות המונעות את הגדלת היצע הדיור ועצירת ההתייקרות.