במאמר המערכת של עיתון "הארץ" נכתב כי המקורות המקורבים למשרד המשפטים של ישראל מפיצים בימים האחרונים הערכה באשר לגורלן הצפוי של שתי החקירות הפליליות — תיק 1000 ותיק 2000 — שבמרכזן עומד בנימין נתניהו.

לפי הערכה זו, מאות אלפי השקלים, ששימשו אנשי עסקים ישראלים וזרים למימון הרגלי הצריכה של משפחת נתניהו, יושיבו את ראש הממשלה על ספסל הנאשמים, בעוד ששיחותיו החשאיות עם מו״ל ״ידיעות אחרונות״ ארנון מוזס, שלפחות אחת מהן הוקלטה, מתקרבות לסף האישום, אך לא יחצו אותו. מטרתה של הערכה זו, בהימסרה לתקשורת, היא לשכנע את דעת הקהל, שצדק ייעשה גם במידה שרק אחד משני התיקים יתורגם לכתב אישום. ואולם, יש לקוות, שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מבין, שחומרת הראיות המתפרסמות אינה תומכת באפשרות זאת. תיק 2000 מצטייר כתיק בעל מאפיינים כבדים של שוחד, בעיקר לנוכח הציטוטים הנוספים מתוך המגעים בין נתניהו לבין מוזס,בהמשך לחשיפות בכלי תקשורת ישראלים אחרים.

לפי הציטוטים, נתניהו הציע לתווך בין מוזס לבין אנשי עסקים בינלאומיים, כדי שאלה ירכשו את קבוצת ״ידיעות אחרונות״ — כולה או מקצתה. לא זו אף זו: על פי אותם ציטוטים, כשמוזס חתר אל ״השורה התחתונה״ — כלומר, ביקש למצוא פתרון מהיר יותר לבעיה המסחרית ש״ישראל היום״ הציב ליומון המתחרה, אמר ראש ממשלת ישראל, ש״אפשר לחוקק את זה״. על פי המצוטט, לא היה מדובר באמירות כלליות ונטולות תוכן ממשי. במהלך השיחות בין נתניהו למוזס הועלו שמות של חברי כנסת ספציפיים כמי שעשויים לעזור בקידום הצעת החוק, כשנתניהו אף מעז להציע אפשרות להקים ״ועדה מיוחדת״ על מנת לקצר את לוח הזמנים. אין דרך לפרש את הציטוטים החמורים הללו אלא כשעבוד מביש של הליך החקיקה לתועלתו האישית של נתניהו, שחברה לתועלתו האישית של איש העסקים מוזס. אם זו אינה עבירת שוחד, מה ערכו של ספר החוקים ומה משמעות המושג ״מדינת חוק״? היועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להשתהות יתר על המידה. הוא גם אינו רשאי לוותר על כתב אישום אחד לטובת כתב אישום אחר. מנדלבליט חייב לפעול באופן מהיר, ענייני ונחרץ ולנצל את הכוח שברשותו כדי להגיש כתבי אישום נגד כל מי שהעז לחבל באמון הציבור לטובת אינטרסים פרטיים. כל החלטה אחרת תטיל צל כבד על מוסד היועץ המשפטי ועל אינטרסי הציבור.