עצרת האו"ם החליטה להקים מנגנון בינלאומי לאיסוף ראיות והכנת תביעות עתידיות נגד האחראים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שבוצעו בסוריה מאז פרוץ המשבר לפני כשש שנים.

ההחלטה, שעברה ברוב גדול, כבר לא תציל את מאות אלפי הקורבנותי שנפלו, ולא תחזיר את מיליוני הפליטים לבתיהם, אבל היא מבהירה את כוונתה של הקהילה הבינלאומית לבוא חשבון עם האחראים לטבח ולגירוש ההמוניים. ראש הממשלה ושר החוץ הישראלי בנימין נתניהו החליט, שישראל לא תשתתף בהצבעה. אותו נתניהו שתוקף את הקהילה הבינלאומית ומוסדות האו"ם על "שאינם עושים דבר" לבלום את הטבח בסוריה ורק נטפלים לישראל, הנחה את שגרירות ישראל שלא להביע עמדה ביחס לאחריותם של הרוצחים בסוריה. איך ייתכן ש"לוחם הצדק!" נתניהו, שאין מוטרד ממנו מצביעות הקהילה הבינלאומית, מתחמק מדיון באחריותם הפלילית של רוצחי ההמונים? האם לאיש שמזהיר כל הזמן משואה שנייה, פשוט לא אכפת מסבלם הנורא של הסורים? או שהיו מניעים אחרים לבריחתו המבישה מההצבעה באו"ם? בדיונים הפנימיים עלו שני חששות. האחד, שהצבעה ישראלית בעד ההצעה תפגע ביחסים עם רוסיה,וכי לא כדאי לריב עם מוסקבה. החשש השני היה מתקדים פְּרוֹצֶדוּרָלִי כלשהו, שיקל על קבלת החלטות נגד ישראל במוסדות בינלאומיים, ואולי אפילו על חקירות ותביעות נגד ישראלים. הרי נתניהו עצמו הזהיר, שחוק ההפקעה עלול לגרור את מנהיגי ישראל לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. הדרגים המקצועיים במשרד החוץ הישראלי המליצו להצביע בעד ההצעה, למרות החששות האלה, כדי להביע עמדה מוסרית צודקת של ישראל. נתניהו פסל את המלצתם. ברגע האמת, נתניהו החליט להתייצב לצד רוצחי ההמונים ותומכם בערב הסעודית ובעלות בריתה באזור ובעולם,ולא לצד קורבנותיהם. המוסר של ראש הממשלה הישראלי מתעורר רק כשהקהילה הבינלאומית מתנגדת להתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים. אז אפשר להזכיר לו את הזוועות בסוריה כתרגיל רטורי, ו"לחשוף את פרצופה האמיתי". אבל כשהאחריות בידיו, הוא נוהג בדיוק כמו מדינאים אחרים שעמדו מנגד והחרישו מול פשעים נגד האנושות, בשמם של אינטרסים כוחניים. בפעם הבאה שנתניהו יגנה את "הצבועים" באו"ם, כדאי שיתבונן בראי.