בינתוח מעניין למצב הפוליטי בישראל, יונתן שם־אור כתב:הכינו את הקלפיות. הבחירות בדרך. הן יתקיימו באביב הקרוב, לכל המאוחר בסתיו. מי שהכריזה על הבחירות בישראל היא סמנתה פאוור,

השגרירה של ארצות הברית באו"ם, שתקעה לישראל אצבע בעין. האיברים אצבע ועין מחליפים כאן, בגלל הנימוס, את השחקנים האמיתיים שהשתתפו במחווה הזאת. מה שארה"ב תקעה לישראל לא היה אצבע, וזה לא היה בעין.

הבחירות בדרך, ואין שום דרך למנוע אותן. הזקיפים על משמר חומת הימין כבר יורים את חיצי האש שלהם על האויבים משמאל. אשמת השמאל מוכחת בעזרת מתודולוגיית החקירה הקלאסית. מחפשים את אלה שהכי נהנים מהפשע. תראו את צהלות השמאל, אומרים בימין, איזו עוד הוכחה אתם צריכים.

ברק אובמה צורף לרשימת הצוררים הארוכה של ישראל. פרעה ועמלק, המן וערפאת, אדולף ונאצר. אין דבר, אומרים בימין, טראמפ הגיע ומתקן את הקלקול. ימים חדשים מגיעים. אלף עמונות יפרחו כאן. זה מה שאומרים זקיפי הימין, אבל למעלה־למעלה, בקומה השנייה של הבית ברחוב בלפור, יודעים את האמת. בלטינית אומרים "אלאה יקטה אסט". הפור הוטל. בעברית מדוברת זה "אכלנו אותה". החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות נחקקה על צוקי ההיסטוריה. זהו. גבולות 67', פלוס־מינוס, תיקוני גבול מוסכמים, אל-קודס המזרחית הולכת לפלסטינים.

מירי רגב ממליצה לא לדאוג, כי "יש לנו את טראמפ". עוד חודשיים־שלושה מצב הרוח שלה ישתנה. הסיכוי שהנשיא החדש ייתן לישראל רשות לספח את הגדה המערבית, או לפחות את שטח סי, די זהה לסיכוי שהדחפורים של אורי אריאל יפסיקו לנהום ליד בית המשפט העליון, ויסתובבו בשעטה לכיוון אל-חרם אל-קדסי א-שריף.

מה שדווקא יקרה יהיה שהנציג של טראמפ, יהודי עם כיפה, יניח את המתווה של הנשיא החדש על השולחן. אמנם ההחלטה אומרת שכל ההתנחלות מעבר לקווי 67' אינה חוקית, אבל הגבולות הסופיים ייקבעו בידי הצדדים. וטראמפ יכתיב את הגבולות. זו מפת ברק, מפת אולמרט, מפת קלינטון. פחות או יותר. אירופה תתמוך. הליגה הערבית תתמוך. מדינות המפרץ הפרסי. גמרנו. חותמים־הולכים. מהיר. כמו בעסקים של טראמפ. שום דבר לא ארוך יותר מציוץ שלו בטוויטר, שום דבר לא פחות נחרץ מסימני הקריאה שלו. הלאה. Enough is enough. וכולם יחתמו. חוץ מהבית היהודי, שתפיל את הממשלה. לא רק בגלל האידיאולוגיה. בגלל הפוליטיקה. מה בנט יכול למכור אחרי שחותמים? טיולים מופרדי בנים־בנות של בני עקיבא? הולכים לבחירות!.